מצדיק התייחסות, לא חוק

במשך שנים שיחקתי שחמט באתר אינטרנט עם מי שהציג את עצמו כקונסול של העם הארמני בבלגיה. במקביל למסעי הפתיחה וההצרחות התלקח בדרך כלל ויכוח שבמוקדו השוואה בין שואת היהודים לבין טבח הארמנים. המתחרה שלי טען כי אין כל הבדל.

מנגד אמרתי כי אמנם טבח הארמנים נורא אבל אחר. ארמני שהיה נאמן לשלטון הטורקי היה יכול לחיות ללא הפרעה בלב האימפריה העות'מאנית, ואילו ליהודי לא התאפשר להציל את חייו אפילו אם ניאות לשרת בוורמאכט. מי שהשקיע יותר זמן בקטטה האינטרנטית נקלע למה שקרוי בשחמט "דוחק זמן" והפסיד.

הוא תהה מדוע כה חשוב לי לעמוד על ההבדל בעוצמה בין שתי הזוועות. אני השבתי שלא ברור מדוע חשוב לו להציג חפיפה ביניהן. הארמני הודה בטענתי, אבל הסביר כי היהודים קיבלו פיצוי רב על שואת בני עמם. הטבח בארמנים לא הוכר מעולם על ידי טורקיה, וממילא לא פיצו אותם. המאבק הזה הסתיים בדרך כלל בתיקו.

השחמטאי הארמני נדם לפני כחמש שנים, אבל הסוגיה ההיסטורית חוזרת מדי פעם אל ליבת הוויכוח המדיני. אחרי שצרפת אסרה בחוק את הכחשת הטבח בארמנים, עלה הנושא לדיון בכנסת. ראובן ריבלין וזהבה גלאון דחו את פניית ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, ומשרד החוץ להימנע מן הדיון.

ועדת החינוך של הכנסת עסקה אתמול בטבח בארמנים שהתרחש ב-1915. זה דיון מעיק. כאשר טורקיה היתה בעלת ברית לחצו הממשלות על האופוזיציה בכנסת להימנע מלהכעיס את אנקרה. בתקופה שבה מרצ לחצה נפתחה כל פגישה עם קצין טורקי בהבעת כעס על עצם אזכור העניין בירושלים.

עתה, משהיחסים עם טורקיה הידרדרו, אפילו אביגדור ליברמן מתנגד לדיון כזה. תמוה, זה אותו משרד החוץ אשר העליב בלשון כה בוטה את השגריר הטורקי בתל אביב. "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי".

רק שבסופו של דבר אין ברירה. שואת הארמנים היתה זוועה נוראה. היא מצדיקה התייחסות. לא חוק. לא החלטת כנסת, אבל הנחיה לכל מערכות החינוך ללמוד את תוכנה, ובפרטנות. לעם היהודי אין חלופה של שתיקה, אף שיש טעם לנסות לבקש מהאופוזיציה להמתין זמן מה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו