שריפת המסגד - חילול השם במזיד

בפרק החמישי בהלכות יסודי התורה מגדיר הרמב"ם שלושה מעגלים של חילול השם. אחד מהם מתייחס לאדם העובר עבירות להכעיס. מי שנכשל ואינו עומד בדרך הישר אינו מחלל שם שמיים, מאחר שמדובר בטעות אנושית שיש לחזור בתשובה ולתקנה. מצד אחר, אם האדם עשה זאת דווקא ובמזיד - הוא מחלל שם שמיים. שריפת מסגד נכנסת לאותה קטגוריה. מי שהצית את המסגד לא הכעיס רק מוסלמים - הוא הכעיס קודם כל אותנו, היהודים.

במשך ארבע שנים כיהנתי כשגריר של מדינת ישראל ברפובליקה ערבית-איסלאמית. אחת הגאוות הגדולות שלי היתה להיות נציג של מדינה שבה יש כבוד לדת. לכל דת. זה היה אפילו היתרון הגדול שלי אז על חלק מעמיתיי, נציגי משטרים ערביים אפלים שהעניקו אותו יחס שלילי ליהודי כמו לישראלי.

אחד האימאמים החשובים של מאוריטניה נהג להגיע באופן קבוע למסיבת יום העצמאות של השגרירות. הוא היה נוהג לספר לחבריו כי הוא והשגריר הישראלי חולקים את אותו אל, אותה דרך. הוא ניסה לשכנע את הקיצונים שבחברה שלו שהדת היהודית אינה פסולה. לא היתה לו כל בעיה להתפלל על השטיח הקטן בחדר סמוך, בזמן שציינו את יום העצמאות של מדינת ישראל. תחת אותו גג חלקנו למשך שעה קלה את אותו אל. היו בינינו חילוקי דעות רבים, אבל תמיד פוליטיים, לא דתיים. רק כך נבנו החברות, האמון, התקווה.

דווקא בימים מוטרפים כאלה, שבהם הקיצונים המאוד שוליים בחברה מבקשים לנגן כינור ראשון, ראוי אולי להזכיר כי האיסור החמור הקיים באיסלאם על כל צלם ותמונה - מחמיר לעיתים אף יותר מהגישה הרווחת ביהדות. לכן הגישה הקלאסית ביהדות אינה רואה באיסלאם עבודת אלילים, אלא דרך לגיטימית לגויים לעבוד את ה', כפי שקבע הרמב"ם. כך גם ראה את הדברים רבי מנחם המאירי, מגדולי חכמי ספרד.

המשורר הערבי הנודע אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב על הרמב"ם כי "ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור, הוא ידע לשכך את כאב הבערות". הרמב"ם - איכה היום-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו