"זוהי טרגדיה לאומית. רצח בדם קר. רוצח נכנס ורצח בדם קר. הטרגדיה מרעישה את כל הקהילה. מחר תהיה דקת דומייה לזכרם של הנרצחים". כך אמר הנשיא הצרפתי סרקוזי לאחר הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז, צרפת, לפני כשנתיים. הקהילה היהודית רעשה. צרפת נדהמה. פשע שנאה. אנטישמיות גרידא. רצח רק בשל היותם יהודים.
לצערנו, אפשר להעלות מן העבר הלא רחוק עוד כמה וכמה ציטוטים דומים, שנאמרו אחרי פיגועים כנגד יהודים ומוסדות יהודיים מחוץ לישראל. בכולם חוזרת ועולה ההסכמה הכואבת: האנטישמיות חיה ובועטת, גורמיה משתנים, הפועלים בשמה מתקראים בשמות ארגוני טרור שונים, אבל הפרקטיקה אותה פרקטיקה והשנאה אותה שנאה.
כעת צריך להסביר ולומר לעולם כי הפיגוע אתמול נעשה בדיוק מאותן סיבות. אין לו קונטקסט אחר. האם זה משנה אם חמאס, חיזבאללה או ארגון אחר מקבל עליו "אחריות"? האם זה משנה אם הרצח נעשה על אדמת אירופה או אסיה? כשמחבל נכנס לבית כנסת להרוג יהודים רק משום שהם יהודים, זאת אנטישמיות. בירושלים כמו בטולוז. באיסטנבול כמו בבריסל. שום התפלפלות על "שני צדדים לסכסוך" אינה רלוונטית. הרצח צריך להיות מגונה בתוקף על ידי העולם כולו ועל ידי הרשות הפלשתינית.
אבל משום מה ההשגרה של האלימות שכרוכה בכל מה שנמצא תחת המילה "סכסוך" הפכה את אירועי השנאה הללו לחלק ממה שנקרא ה"מאבק" בין ה"צדדים". כך מייד לאחר הפיגוע נאמר תחילה שחמאס קיבל אחריות, אחר כך התעוררה החזית העממית לשאת בעיטור השנאה, ולבסוף נציג פת"ח הסביר שזה המשך "טבעי" למדיניות ממשלת ישראל. ועד מהרה הפך פשע השנאה לעוד אירוע בתולדות ה"סכסוך".
צודק השר בנט שזועק על מראות "דם יהודי עם טלית", אבל למעט אותו זיכרון קולקטיבי של מראות אנטישמיים שהוא מעורר, הפיגוע הזה אינו שונה מן הרצח בתחנת הרכבת או ממה שמכונה "אירוע דקירה" - כולם קורצו מאותו החומר. הסתה ושנאה. בעזה, הראו ערוצי הטלוויזיה הפלשתינית, לא המתינו דקות ארוכות עד אשר החלו לחלק סוכריות.
וכן, התגובה הרפה של אבו מאזן, שנסחטה ממנו כנראה באמצעות לחץ אמריקני, אומרת הכל: "מגנה את המתקפה על מפגינים יהודים במקום תפילתם". ועוד הוא מגנה רצח אזרחים "מכל צד". חמור בוודאי הדבר לפגוע באנשים במקום תפילתם, ובייחוד כשהדבר יוצא מבית מדרשם של אלו המאשימים אותנו בהפרת הסטטוס קוו בהר הבית. אבל האם לא היה עליו לגנות את הרצח באשר הוא? במקום תפילתם או במקום עבודתם? בירושלים או בתל אביב? בישראל או באירופה?
משום מה דווקא כשהפיגוע מתרחש בישראל, העובדה שאחד מארגוני הטרור הפלשתיניים עומד מאחוריו "מפחיתה" בתפיסת החומרה שלו. כך נוצר הדימוי המעוות שפיגועים המתבצעים בישראל הם חמורים פחות מאלו המתבצעים כלפי יהודים מחוצה לה, ובוודאי כלפי יהודים באירופה, ששם זיכרון השואה מבנה את תפיסת האירוע כאירוע אנטישמי ללא ספקות.
