אין מנוס: להכניס פלוגות צבאיות לירושלים
יהודי אינו יכול לפסוח על הזעזוע הנפשי הפוקד אותו למראה תצלומים מגואלים בדם שנספג אתמול בטליתות ברחוב אגסי בשכונת הר נוף, ירושלים. הזיכרון והאסוציאציות חזקים מדי. גם העולם הבין שדרוש גינוי. המערב - כמובן, אבל אפילו אבו מאזן וח"כי הסיעות הערביות בכנסת ושר החוץ של בחריין.
מי שהגיע למקום חש כי זו לא היתה עוד הלוויה כואבת של מי שנפלו במערכות ישראל. לא חיילים במלחמה. לא דתיים־לאומיים כהורי הנערים שנחטפו ונרצחו בחלחול או הצעירה שנדרסה למוות באלון שבות.
הלוויית שלושה מארבעה הרבנים היתה כואבת אך אחרת. קהל אחר. אברכים ובחורים ומתפללים שכולם מכירים כמעט את כולם, ובלי מדים של הצבא, לבד מכתב גלי צה"ל, וזעם רב.
חשו בכך גם הצוותים הזרים. אפילו הטלוויזיה מברזיל הגיעה לבית הכנסת שהפך לבית מטבחיים, והבנות החרדיות יצאו לרחוב ולא נשמעו לסדרנים. בערב טבָּח ובבוקר טובח, כתבו על הרוצח הפלשתיני בכרזה שהניפו בפינת הרחוב.
הכתב הזר הסביר לי כי זה לא "עוד מאותו דבר". הטרור השתנה. "עלה מדרגה" או "הגיע לצומת", ו"בעצם זו אינתיפאדה", ואולי הסיוט יסתיים אבל לא בקרוב.
גם אחרי הרצח אתמול לא חל שינוי יסודי בתפיסת מערכת הביטחון את האירועים. משה (בוגי) יעלון הוביל את הקו כי לא מדובר בהתארגנות אלא בפעילות של יחידים, ואכן אינה קלה לטיפול ותימשך זמן רב. אבו מאזן אינו מעוניין לחדש את הטרור ביהודה ובשומרון. זה יחתור תחתיו. אבל בירושלים? לא כל כך אכפת לו.
הדרבון העיקרי למעשי הטרור נבע מההסתה. שקר - קבע אמש בנימין נתניהו - שקר שישראל מנסה לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית (שנקבע על ידי משה דיין ב־67'), ושקר שנהג אוטובוס פלשתיני נרצח שעה שאיבד את עצמו לדעת, אבל ההסתה עושה את שלה. אז מה אם גם רופא פלשתיני קבע כשני עמיתיו היהודים כי הנהג התאבד, ולא נרצח? מן הרגע שיצא מהמכון הפתולוגי אבדו עקבותיו. ניתק מגע. מתנהג כמי שמבין כי אוי לו מיוצרו ואוי לו מיצרו.
על רקע זה מסיבת העיתונאים של נתניהו היתה אמש סיכום ביניים לפעילות הטרור האחרונה, והיא מובנת לי כך:
• הטרור הפלשתיני מופעל לפי שעה בידי יחידים, אבל במסע הסתה מאורגן, ולא ירחק היום שהארגונים הקיצוניים ייתנו חסותם לפיגועים, אלא אם כן ייבלמו קודם לכן. אך המיגור יימשך זמן רב.
• לפיכך נחוצה נחישות ישראלית, נכונות לפעול נגד הטרור הפלשתיני "ביד חזקה ובזרוע נטויה", אבל במסגרת החוק, ולכך כיוון נתניהו בהפצרתו שישראלים לא ייטלו את החוק לידיהם וישבשו את המערכה. נתניהו הבטיח להעמיק את אמצעי הענישה, אבל ברור גם לו כי הצלחת המערכה תלויה באורך הרוח של הציבור.
• להערכתי, לא יהיה מנוס אלא לכפוף פלוגות מיחידות צבא סדירות לפיקוד המשטרה כדי להחזיק בעמדות מפתח בלב שכונות ערביות בירושלים. אך נתניהו ויעלון ויוחנן דנינו מעריכים כי יספיק תגבור של המשטרה ומשמר הגבול עם גיוס מוגבר למשמר האזרחי.
יש להעניק לכך הזדמנות בטרם ייקרא הצבא למערכה.
• הגינוי העולמי הגיע אתמול לרמה מסוימת, אבל אם לא יתעצם - הוא דווקא יתעמעם ככל שהטרור יימשך. עריפת הראשים של דאעש היא המודל לכך שהזעזוע האנושי אינו חוזר על עצמו כראוי.
• יש מעשה במחשבה תחילה בפעילות הטרור הפלשתיני, שהמחבלים נשלחים לערער לא רק את אחיזת ישראל בעיר העתיקה ובהר הבית אלא גם במערב ירושלים, שהיתה בריבונותה מאז הקמתה ב־48'. זו הסלמה של המאבק האלים נגד ישראל.
המאבק הישראלי־פלשתיני משנה צורה, אבל חוזר על עצמו בתנועה סיבובית. אחת לכמה שנים הוא מתפרץ באלימות ונרגע לאיטו. אין לישראל מצפן להילחם לאורו בכל סיבוב וסיבוב, אלא בציטוט שבו הירבה להשתמש משה דיין מאז מלחמת ההתשה: "אל תירא עבדי יעקב".
