באוגוסט 1998 חדר מחבל חיזבאללה למוצב שהחזיק אז צה"ל בסוג'וד, בחלקה הצפון-מזרחי של רצועת הביטחון בדרום לבנון. המחבל אמנם לא הצליח לפגוע באיש, אבל חמק מהמוצב בלי שחיילי הצנחנים פגעו בו. הרמטכ"ל שאול מופז, שרק חודש קודם לכן נכנס לתפקידו, ניצל את האירוע למפגן מנהיגות ראשון. "ערך הניצחון" חזר ללקסיקון הצבאי, ועימו הקביעה שעל חיילי צה"ל לנצח בכל עימות. 13 שנים חלפו מאז, ועל כיסא הרמטכ"ל יושב היום פקודו המועדף של מופז, בני גנץ. לו מצא אתמול רגע להרהר באירועי הלילה שעבר בגיזרת אפרים, היה בוודאי גנץ מודה שניצחון לא היה שם. דברי החיילים כי הסתגרו בחדריהם בבסיס ממורא הפולשים, העובדה שהמתפרעים לא נעצרו, והשערורייה שמי שתקפו את המח"ט יצאו ללא פגע - כל אלה צריכים להדליק נורות אזהרה. אפשר לדבר עד מחרתיים על "שפיץ מחודד" ועל "עליונות מבצעית", אבל אם חטיבה שאמורה להיות בכוננות מתמדת מחשש לחדירת מחבלים - ואשר לקראת אירועי ספטמבר עברה סדרות על גבי סדרות של הכנה לפרצי אלימות - נתפסת כך עם המכנסיים למטה, יש מקום לדאגה. גם בלי להיקלע לשדה הקלישאות של מה-היה-קורה-לו-הפולשים-היו-פלשתינים אי אפשר להימלט מהשורה התחתונה: צה"ל סיים את אירועי הלילה מושפל ומפוחד. את תסכולו פרק צה"ל, כצפוי, על כל העולם. על המשטרה שלא הגיעה מהר מספיק כדי לעצור את הפורעים, על הרבנים שנותנים להם הכשר, על משרדי הממשלה שמממנים אותם במישרין ובעקיפין, וכמובן על מערכת המשפט שמקלה במעצר ובדין. כל זה אמת, כמובן, ומחייב פתרון. לא צריך לכנס דיוני חירום או ועדות מיוחדות כדי לדעת את המובן מאליו שגורמי הביטחון זועקים כבר שנים: שמחוז ש"י נכה בתקנים ובאמצעים וחושש להתעמת עם פורעי החוק; שרבנים קיצונים ששמם ידוע ומוכר נותנים הכשר גם לפעולות קיצוניות בהרבה; שלא מעט ישיבות ומוסדות מקבלים מימון מהמדינה ומצמיחים בתמורה גידולי פרא; וששופטים משחררים ממעצר בקלות רבה ומרשיעים רק במקרים קיצוניים. כל זה היה ידוע גם כאשר השתוללו כאן בחודשים האחרונים אירועי תג מחיר נגד פלשתינים ואירועי ההפחדה נגד בכירי שב"כ וקציני צה"ל. מי שלא פעל כאשר הושחתו רכבים ומבנים בחטיבת בנימין, או כאשר הותקף ואוים המפקד הקודם של אוגדת יו"ש, תא"ל ניצן אלון, קיבל את מאורעות ליל שלשום. ומי שלא יפעל עתה, בעקבות מה שאלוף מרכזי בצבא מתאר כ"שנאה שכמותה לא ראיתי כלפי חיילינו", בל יתפלא אם האירוע הבא - מול ירדן או בשטחים - יגבה חיי חיילים או יצית תקרית מדינית חסרת תקדים או אינתיפאדה חדשה. וכאשר זה יקרה, מי שיידרש לפעול יהיה אותו צבא שהותקף שלשום, זה שמדי לילה מגן בגופו על אלה שתקפו אותו ואשר מכונה בקלישאות "הצבא של כולנו". וכדי שאז הוא יהיה פחות מפוחד וחסר אונים, כדאי ל"כולנו" לדאוג להחזיר לו את הביטחון ואת ערך הניצחון. אחרת, הרוח הרעה שנזרעת לאחרונה ביו"ש תוביל את כולנו לקצור כאן סופה הרסנית.
