טבח מזוויע ברוח הפוגרומים

לא קל לנו בירושלים. היום התעוררנו לפיגוע שהוא טבח מזוויע ברוח הפוגרומים שנעשו בעבר. הרוגי הפיגוע לא יחזרו למשפחותיהם כשם שיהודים שנרצחו בעבר לא חזרו. אך הבחירה בחיים ובצמיחה, שעומדת אל מול הבחירה של הצד השני במוות ובחורבן היא זו שתסייע לנו להתגבר.

במשך שנים טופחה בתקשורת הגישה, שלפיה בהיעדר משא ומתן מדיני ופתרון טריטוריאלי הפגיעה הזדונית בישראלים תתחדש. אל תופתעו אם תשמעו את הטיעון המופרך הזה שוב תוך התעלמות מההסתה ומהמטרות הסופיות של ההנהגה הפלשתינית לחיסול מדינת ישראל.

טרור נגד יהודים רק בשל היותם יהודים, החל הרבה לפני שהוקמה המדינה ולפני שעלה רעיון שתי המדינות. מדינת ישראל עדיין לא הייתה קיימת לפני 1948, אבל עיקר מרצם של המנהיגים הפלשתינים הוקדש להרג ולפגיעה ביהודים, במה שאנחנו זוכרים כמאורעות וכמלחמות.

עד 1967 ישראל לא שלטה ביהודה, שומרון ועזה, אך פת"ח הוקם ב־1959 ואש"ף ב־1964 ותכליתם אחת ויחידה: להשמיד את מדינת ישראל. די אם נקרא את ההצהרות של הפלשתינים, נבין את כוונותיהם ונדע מה משמעות מעשיהם. התשובות הן די ברורות: הטרור ייפסק ברגע שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים וברגע שיהודים לא יהיו כאן, לפחות לא כריבונים על האדמה.

כל פעם שניסינו להגיע להסדר עם הפלשתינים, היכה הטרור. ב־1993 ויתרה ממשלת רבין על שטחים, הביאה ללב ישראל את יאסר ערפאת ונאלצה להתמודד עם טרור המתאבדים. ביולי 2000 ביקש אהוד ברק לוותר על כל אשר היה יכול, אך קיבלנו את אינתיפאדת אל־אקצא.

ב־2005 נסוגנו מעזה ועקרנו תושבים מבתיהם, ומה היתה התוצאה? התעצמות הטרור עד לאיום רקטי אותו הרגשנו בעימות האחרון. הנוסחה הזאת לא רק שלא עובדת אלא מביאה לתוצאות חמורות. אין לנו ברירה אלא להמשיך ולהיות חזקים. זה מה שעשינו בעבר וזה מה שיוביל אותנו.