1. מכבי חיפה נמצאת בשפל של שנים. היו לה תקופות גרועות, היו משחקים רעים ורגעים מביכים, אבל תמיד - גם בפרשת הפקס, בהפסד האליפות במחזור האחרון או בעונה האחרונה של רוני לוי - היה אפשר לראות אור בקצה המנהרה. אתמול, אחרי עוד מחצית מביכה שבה היא סופגת שלוש פעמים, פשוט קשה להבין מהיכן יביאו הירוקים את האנרגיות כדי לנסות להציל את העונה הזאת. הרכות של חיפה, שהרגה אותה בבלומפילד ביום שני האחרון, היתה בעוכריה גם הפעם. לסיידו יא יא, הגרזן היחיד בסגל של אלישע לוי, פשוט אין מחליף, וחסרונו פשוט קריטי. בלעדיו, צמד הבלמים פלאח ובוליאט נחשף פעם אחר פעם, וגם יכולת גבוהה של בויאן שראנוב לא מספיקה. אבל הבעיה הכי גדולה של מכבי חיפה היא התלות ביניב קטן, שכבר נראה הרבה מעבר לשיא הקריירה שלו. אמנם קטן מתייצב מדי פעם ואז גם חיפה נראית טוב, אבל זה קורה מעט מדי, ובינתיים זה פשוט לא מספיק בשביל להחזיק את חיפה בצמרת. בשנה שעברה, מייד אחרי ה-1:4 מהפועל ת"א בבלומפילד, החליט קטן לקחת פסק זמן, גולסה השתלט על העניינים וחיפה התחילה לנצח. כשקטן חזר לקראת הסיום, זה כבר היה לתוך מכונה שרצה נהדר. מי יודע, אולי זה הפתרון של אלישע, שחייב לעשות צעד דרסטי לפני שהקדנציה שלו תהפוך מהצלחה למלחמת הישרדות. ההתנהגות של הקהל כלפי לוי היא פשוט בושה. אחרי שתיים וחצי אליפויות בשלוש שנים, גם אם הקבוצה נראית גמורה, מגיע למאמן קצת יותר קרדיט. האם הוא זה שהחליט על כל הרכש בפגרה? האם הוא קבע שדוידוביץ' יישאר במועדון למרות מה שאמר? לאלישע אכן יש חלק, אבל השחקנים וגם הבעלים אשמים לא פחות, וזה פשוט מקומם לראות איך כמה פרחחים אלימים נטפלים למאמן והאיש הסימפטי הזה, והורסים את התדמית של כלל אוהדי האלופה. 2. ב-14 בדצמבר 2001, לפני עשר שנים פחות ארבעה ימים, החליט רובי שפירא לשים קץ לחייו. טל בנין, שכבר סיפר שעלה לקברו של רובי לפני המשחק מול מכבי ת"א, אחראי לכך שלמרות העצב, באזכרה השבוע במלאות עשר שנים למותו, יסתובבו שם אנשים עם חיוך על הפנים. לבנין יש פוטנציאל אדיר להפוך למאמן מצוין. את הידע המקצועי כמובן יש לו, אבל לא פחות חשוב: הוא לא מפחד מעבודה קשה ורואים שהשחקנים עובדים בשבילו. פתאום תחתיו אבידור המחמיצן נהיה סקורר ועל גלושביץ' שכובש כמעט כל שבוע כבר נגמרו הסופרלטיבים. עכשיו רק נשאר להראות המשכיות, ומכאן השמיים הם הגבול.
