אין יותר "מורם מעם" | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אין יותר "מורם מעם"

, עודכן

האמת והצדק נקבעו כבר פעמיים, בשני פסקי דין. יישומם מתחיל היום בכניסתו של משה קצב לכלא. רגע לפני שהוא מאבד את חירותו אמר ל"ניו יורק טיימס" כי אינו מתחרט על דבר. בלי ענווה, בלי הרכנת ראש, בלי הרהור, הוא בשלו.

זו קריאת תיגר על שלטון החוק, והיא מאפיינת מורשעים רבים, ואיש אינו צריך לבוא אליו בטענות. על פי עמדתו הנוכחית אינו כשיר לטיפול פסיכולוגי, שבלעדיו לא יהיה דיון בקיצור תקופת מאסרו. זכותו. בעייתו. רק שיהיה מודע לכך.

מעתה ואילך ראוי להניח לו לנפשו. הוא אינו נשיא. אינו ראוי למעמד מיוחד. לפיכך אינו ראוי גם להתעניינות עוינת במיוחד. הוא נענש כדין ועורר עליו זעם לא רק בגלל המעשים שבהם הורשע, אלא גם עקב ניסיונו המחוספס להטיל דופי במי שהעידו נגדו.

מנגד הפגינו כלפיו איבה חריגה. היתה אי נוחות לשבת באולמו של השופט ג'ורג קרא הקורא את פסק הדין ולשמוע את קריאות השמחה והגנאי של ההמון המפגין ברחבת היכל הדין. ליהודים זה מזכיר ימים רעים במשפט האירופי.

הטענות לגופן נידונו כבר בהרחבה. האירועים במהלך השנים מאז פתח קצב בהליכים אשר הוליכוהו לכלא צריכים עיון נוסף. מניין שאב את האנרגיה הרעה להתלונן על הנשים האלה באוזני היועץ המשפטי מנחם (מני) מזוז בעוד הוא יודע כי טענותיו שקריות? כיצד לא נרתע מן האפשרות שמזוז היה בולע את הפיתיון ומאשים את הנשים שכבר היו קורבנותיו של קצב והיו עלולות לעבור סיבוב שני של פגיעה, הפעם מנחת זרועו של החוק? והוא לא היסס ולא עצר ולא פיקפק ולא גימגם אלא הלך עם זה.

אתמול הודיע שירות בתי הסוהר כי אחד מאנשיו ילווה את קצב 24 שעות ביממה כדי שלא יאבד את עצמו לדעת. זה כסת"ח. ההסתברות שאיש כה נחוש וקשה ואטום לביקורת יעשה זאת אינה גדולה יותר מכל עבריין המגיע מהאליטות, מהצווארון הלבן. רק שנציב שירות בתי הסוהר אינו רוצה ליטול על עצמו סיכון מחושב. טועה, אבל האחריות מוטלת עליו, ולפיכך גם ההכרעה בידיו.

מכל מקום, הפרשה מגיעה היום לקיצה. פוליטיקאים הבוחשים במערכת המשפט בצורה תמוהה ומאיימת ניסו להקים מחסומים לאורך כל דרכו של הצדק. גם בימים אלה. רעיונות העוועים שלהם נדחו על הסף, אבל מי יתקע לידינו כי לא יעלו ויצופו ויזכו להישג רב יותר בפעם הבאה-

המאבק לשחיקת מעמד בית המשפט ולמתן העדפות ל"מורמים מעם" בעיני עצמם עשה כברת דרך ארוכה מאז משפטו של אריה דרעי ועד כניסת קצב לכלא. זו סיבה לדאגה, לערנות, לא בגלל האסיר החדש, אלא מפאת החשש מה יקרה כאשר יגיעו נכבדים אחרים מהמערכת הפוליטית אל שערי הכלא.

ומה על קצב עצמו? ראוי שיניחו לו. ראוי גם שהוא יניח לנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר