אובאמה וסוריה: הזיגזג נמשך

לאחר ששולי התמרון של ברק אובאמה במישור הפנימי הצטמצמו ביותר על רקע המהפך בסנאט, מהווה כעת הזירה הבינלאומית את חלון ההזדמנויות היחיד שנותר עבורו כדי להטביע חותם. על רקע זה, לא מפתיע שבמוקד חשיבתו של הממשל ניצב כעת מכלול של סוגיות דיפלומטיות ואסטרטגיות, שנתפסות עבורו כקרש קפיצה חיוני להצלחה. לא זו בלבד שסוגיית הסדר הקבע הגרעיני עם איראן נמצאת כעת בשלב קריטי של מגעים, אלא שגם במרחב הסורי עדים אנו לפעלתנות פנים־ממשלתית נמרצת, המעידה על כך שהבית הלבן נמצא, לכאורה, על סף תפנית אסטרטגית.

ואולם, הרושם הראשוני העולה מהערכה מחודשת זו מצביע על המשך ישיר לדפוס עתיר הסתירות והמהפכים, המאפיין את אורחותיו של אובאמה הן בזיקה למלחמת האזרחים הסורית, והן בזיקה לתהליכים המעצבים את אופיו של המזרח התיכון. וכך, שנה בלבד לאחר שהתכחש למחויבותו המוצהרת לנקוט פעולה צבאית כנגד ממשל אסד לאחר שזה חצה את הקווים האדומים בהשתמשו בנשק כימי, ובכך העניק לגיטימציה וחמצן חיוניים למשטרו הרצחני של הנשיא הסורי, עדים אנו למהפך נוסף בגישתו של אובאמה. זאת, עוד בטרם התברר אם בשלו התנאים והנסיבות המקומיים והאזוריים שיבטיחו הצלחה לאסטרטגיה החדשה.

באופן ספציפי, ולנוכח הסימנים המעידים שהצטברו, המצביעים על כך שהמתקפה האווירית נגד מעוזי דאעש בעיראק לא תרמה עד כה להחלשה משמעותית של הארגון (ושל שלוחתו בסוריה), התגבשה בצמרת הממשל ההערכה שהגיעה העת לזנוח את האסטרטגיה של "עיראק תחילה". את מקומה עתידה, ככל הנראה, לתפוס אסטרטגיה חדשה, שתושתת על מאמץ דיפלומטי וצבאי להביא לסיומו את עידן אסד.

ארה"ב מתכננת לעשות זאת על ידי הגברה רבתי בהיקף הסיוע ל"צבא סוריה החופשית", ועל ידי תוכנית מקיפה להדרכתו ולחימושו של הגרעין המתון של מחנה המורדים. הפלת אסד, מקווה ארה"ב, תשחרר מחנה זה מן הלפיתה הכפולה בידי כוחות אסד מזה ובידי כוחות דאעש מזה, ותאפשר לו להשקיע את כל משאביו במאבק נגד הארגון הרצחני ושלוחותיו הקנאיות.

ואולם דא עקא, שלמרות ההיגיון הפנימי הטמון, לכאורה, במתווה זה, המעוגן בהכרת הבעייתיות והקושי של המשך הלוחמה בשתי חזיתות, עיצובו הבהול בהקשר הנוכחי הוא עדות נוספת לחולשות ולכשלים המלווים את מסעו של אובאמה בחזית המזרח־תיכונית. כך, למשל, לא ברור עדיין כיצד ומתי יצליחו שותפיו הסורים של הממשל במשימתם. האם אין הכישלון המתמשך בשדה הקרב העיראקי מצביע על מגבלותיה של היכולת לאמן, להכשיר ולצייד כוח מיומן, שיכריע בסופו של דבר את הכף במערכה הסורית? והאם לתוכנית זו יתלוו גם צעדים נוספים, דוגמת אכיפת אזור האסור בטיסה עבור חיל האוויר הסורי, שיחייבו את ארה"ב ואת שותפותיה להסלים את מעורבותן בעימות? ומה יהיה מיקומה של טורקיה במתווה - האם תסכים לרדת מן הגדר ולהפוך לשותף פעיל לכל דבר במאבק להפלת אסד?

בשלב זה נותרו שאלות ליבה אלה לוטות בערפל סמיך. לא ברור גם אם אסטרטגיה חדשה זו תכלול נדבך דיפלומטי בדמותה של יוזמה בינלאומית מחודשת, שתנסה לגבש הסכמה רחבה על אודות כינונו של משטר חדש בדמשק. מה שכן ברור הוא, שבניגוד לדפוס המושרש של עבודת מטה יסודית ושיטתית, המאפיין דרך קבע את פעולתן של רשויות הממשל האמריקני, לפנינו מסכת שכולה אלתורים, זגזוגים ומהפכים חדים, המבוססת על ניסוי וטעייה ולא על ניתוח מושכל של הזירה הסורית (והעיראקית), על שלל שחקניה והכוחות המשפיעים על מהלכה.

ואם אכן מבוססת פניית הפרסה החדשה של הממשל ביסודה על ניסיון נואש לזכות במוניטין ובהצלחה כלשהם לאחר שנים שחונות ודלות בהישגים בזירה הבינלאומית, אזי צפוי ברק אובאמה למצוא עצמו מתוסכל ומאוכזב פעם נוספת, שכן כך לא מעצבים דוקטרינה חדשה.