ליברמן ולבני: לא ערכים, אינטרסים!

עברתי על רשימת חברי הכנסת שהצביעו בעד הצעת החוק לסגירת "ישראל היום", ולא התפלאתי. שירת העבדים באופרה נבוקו נשמעת כהמנון גבורה על יד הרקוויאם לדמוקרטיה שנוגנה בכנסת ישראל, בניצוחו של ח"כ איתן כבל. זהו הרקוויאם השני שעליו מנצח כבל, לאחר שסגר את ערוץ 7. 43 חברי המקהלה שהצביעו בעד, הוכיחו לעיני כל שאינטרסים צרים ושיקולים זרים חשובים בעיניהם מחירויות בסיסיות וערכי יסוד דמוקרטיים.

מתי יבינו תומכי ההצעה כי המשבר ב"ידיעות אחרונות" לא קשור כלל ל"ישראל היום"? הסיבה העיקרית לנטישת העיתון היא תובנת האזרחים, שבישראל מספיק עיתון אחד שנותן במה לשנאה עצמית ולא צריך שניים שיסבירו שצה"ל לא מוסרי, שקשה במדינה, שכדאי לרדת לברלין ושהציונות סיימה את דרכה. מה שיציל את "ידיעות אחרונות" מפשיטת רגל זה קצת יותר אהבת מולדת, קצת פחות במה לקרימינלים מאותרגים, ובעיקר להפסיק עם הדיכאון הקולקטיבי.

אודה שרק שלושה מהמצביעים בעד הסגירה הצליחו להפתיע אותי, ואני עדיין מסרב להאמין למראה עיניי. ציפי לבני, בתו של איתן לבני ז"ל, מפקד המבצעים הראשי של האצ"ל; עוזי לנדאו, בנו של חיים לנדאו, ז"ל ראש מטה האצ"ל; ויאיר שמיר, בנו של יצחק שמיר ז"ל מפקד הלח"י. שלושה מפקדים נועזים, אמיצים ומסורים, שהעזו להרים יד נגד האימפריה הבריטית, ללא מורא וללא פחד, ולנצח אותה. בניהם, לעומתם, הרימו אצבע נגד הדמוקרטיה הישראלית מחשש ויראה ממבטו של אביגדור ליברמן ובתקווה לחיבוק מתקתק בעיתון של נוני מוזס.

האם האידיאולוגיה שעליה חונכו, שהעלתה על נס את כבוד האדם והליברליזם הנאור, קרסה אל מול הרצון להמשיך להיבחר במפלגה שבה המנהיג קובע את הרשימה לכנסת? אביגדור ליברמן, שמזהה את "ישראל היום" כ"פראבדה", נוהג בעצמו במפלגתו כאחרון השליטים הטוטליטריים ומכופף את כולם למרותו הבלעדית; כיפוף כל כך חזק שגם יאיר שמיר ועוזי לנדאו נכנעו לו.

משחר נעוריי גדלתי וחונכתי על חזונם של זאב ז'בוטינסקי וממשיך דרכו מנחם בגין, חזון שהיה בו שילוב מופלא של יהדות, לאומיות וציונות. משפחת אבי ז"ל הגיעה לארץ לאחר השואה באוניית הנשק אלטלנה. עבודה התקשו לקבל בהיעדר פנקס אדום, וקולם כלל לא נשמע. בימי שלוט מפא"י עדות המזרח היו ישראל השנייה והבית"רים חברי חרות - ישראל השלישית. במשך שנים רבות לאנשי הימין לא היה כלי ביטוי אמיתי, רב תפוצה ואהוב. גם אחרי המהפך ההיסטורי השמאל הפסיד את השלטון במדינה, אך המשיך לשלוט בתקשורת. "ישראל היום" שינה את מפת התקשורת, ועל כך בעלי העיתון המתחרה ושלוחיו הנרפים בכנסת לא מסוגלים לסלוח. את הקול הלאומי־ציוני, מורשת אבותיהם, מבקשים לסתום ציפי לבני, יאיר שמיר ועוזי לנדאו. אוי לאותה בושה.

כדי להסיר ספק חשוב להדגיש: "ישראל היום" לא משרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ההפך הוא נכון. נתניהו בתפקידו, וכותבים רבים בעיתון בתפקידם, משרתים את החזון הגדול של שיבת ציון, שלמות המולדת וכבוד האדם. חזון שבפעם הראשונה יש לו במה גדולה, חשובה ומוארת. מנגינה שאיש לא יוכל להפסיק.