צדק משפטי: אין חדש תחת השמש

נחיל יוזמות החקיקה שנועד לשנות את הליכי בחירתם של שופטים לביהמ"ש העליון אינו תופעה חדשה. זאב אלקין ויריב לוין מהליכוד אינם המחוקקים הראשונים שמנסים באמצעות הצעות חוק לשנות את פניו של ביהמ"ש העליון. גם יוזמתו של יעקב כ"ץ מהאיחוד הלאומי לחוקק את "חוק גרוניס", כדי לאפשר את המשך מנהג הסניוריטי על ידי בחירתו של השופט אשר גרוניס ליורשה של ביניש, אינו אירוע שלא היה לו תקדים. אפילו ההצעה של רוברט אילטוב מישראל ביתנו לשנות את הייצוג של לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים אינה רעיון מקורי.

כבר היו דברים מעולם, וזה לא היה כל כך מזמן. רק לפני כשמונה שנים וחצי, באפריל 2003, יצאו יו"ר הכנסת אז והיום ראובן ריבלין, יו"ר ועדת החוקה דאז מיכאל איתן ויו"ר ועדת הכנסת דאז רוני בר-און למערכה. הם התנגדו לשיטה ולפיה שופטי ביהמ"ש העליון יקבעו מי יהיו המועמדים שלהם לביהמ"ש העליון עוד בטרם נקבע הרכב הוועדה לבחירת שופטים. השלושה נקטו צעד זה כפעולת תגמול לכך ששופטי ביהמ"ש העליון החליטו לתמוך בבחירתם של אליקים רובינשטיין, עדנה ארבל, מרים נאור ואשר גרוניס לביהמ"ש העליון.

שלושת הח"כים הנמרצים לא הסתפקו רק בדיבורים. איתן הניח הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים והתכוון להביאה בהקדם לאישור הוועדה לקריאה טרומית. ההצעה דיברה על הגדלת מספר חברי הוועדה לבחירת שופטים מתשעה ל-12 אנשים, בצורה כזו שמספר השופטים יישאר ללא שינוי (3) אך יגדל מספר נציגי הממשלה, הכנסת ולשכת עורכי הדין משניים לשלושה. איתן הסביר אז כי "השינוי נחוץ ויש לבצעו בהקדם, משום שבתוך שלוש שנים עומדים להתמנות שבעה שופטים חדשים לביהמ"ש העליון והשיטה הנוכחית של שופט מביא שופט נראית לי גרועה, פסולה ומחייבת שינוי מיידי". גם ח"כ בר-און לא הסתיר את הביקורת שלו על שופטי ביהמ"ש העליון. הוא שאל אם אין מעמידים בעצם קבלת ההחלטות האלה את הרשות המחוקקת בפני עובדה מוגמרת, ואם אין בכך משום זילות מעמדם של הכנסת ונציגיה בגוף הבוחר.

חודשים ספורים לאחר מכן (באוגוסט 2003) העלו ריבלין ואיתן הצעה נוספת, שנועדה למעשה למנוע את בחירתה של דורית ביניש לנשיאת ביהמ"ש העליון. ההצעה דיברה על ביטול שיטת הסניוריטי, והוצע להקים ועדה מיוחדת ובה חמישה חברים, שתורכב מנשיא ביהמ"ש העליון, שר המשפטים, יו"ר הכנסת, יו"ר לשכת עורכי הדין ויו"ר ועדת החוקה, שתבחר את נשיא ביהמ"ש העליון מבין שופטי הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר.

כמו היום, גם אז הצעות החוק עוררו מורת רוח רבה בקרב שופטי ביהמ"ש העליון. עד מהרה הן הוסרו מסדר היום הציבורי ונותרו על הנייר ובתאי המחשב והזיכרון של קומץ עיתונאים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו