אתגר אסטרטגי חדש

בצל האירועים בכיכר תחריר, העבירו ביממה האחרונה בכירים מצרים מסרים מרגיעים לישראל. המצב בשליטה, הבהירו, אין חשש ליחסים בין המדינות.

מסרים דומים הועברו לישראל לפני עשרה חודשים בדיוק. גם אז היו אלה ראשי מערכת הביטחון בקהיר שמסרו לעמיתיהם בישראל כי אין סיבה לדאגה. מדובר בשחרור קיטור מבוקר של ההמונים שהמשטר שולט בו.

בישראל הלכו אז שולל אחרי דברי ההרגעה מקהיר, והתאימו אליהם את ההערכות האסטרטגיות. כאשר נשאלו, בדיעבד, כיצד לא חזו את קריסת השלטון, השיבו: אי אפשר לצפות מאיתנו לדעת את מה שבמצרים לא צפו. מובארק עצמו לא ידע שסופו קרוב. לו ידע, היה מונע זאת.

ולמרות זאת, הלקח הופנם. היום אפשר לשמוע הרבה פחות נחרצות במערכת הביטחון בישראל, והרבה יותר דאגה. מצרים כבר מזמן אינה "באנקר", והיחס אליה נע בין סיכון לאיום. סיכון בכל מה שנוגע לשלטון המרכזי בקהיר ולהתפתחויות הפוליטיות במדינה (בדגש על התחזקות הכוחות האיסלאמיים), איום במה שקשור לטרור - בעיקר בסיני.

הנגזרת של ההערכות האלה היתה מיידית. במה שקשור לסיני המסקנות מיושמות בשטח: בניית הגדר בין אילת לכרם שלום הואצה, הוקמה עוד מפקדת חטיבה ותוגברו כוחות ואמצעי איסוף, והכל מתוך הבנה שמדובר, בפועל, בגבול של לחימה.

אבל זה החלק הקל. הבעיה העיקרית היא מהאפשרות - סיוט של ממש - שהסיכון יתממש ומצרים תהפוך ממדינת שלום למדינת אויב. זה לא תהליך שצפוי לקרות ברגע, אבל המשמעות ברורה - עשוי להתעורר צורך בפעולה אסטרטגית, וגם תקציבית. מדובר בהשקעות עתק של עשרות מיליארדי שקלים בהתעצמות (טנקים, ספינות ומטוסים), בהקמה מחדש של מפקדות ותשתיות ובשינוי סדרי עולם, והכל כדי לתת מענה לצבא המצרי.

כדי להתחיל להיערך לכך הבטיח ראש הממשלה תוספת תקציב של מיליארד דולר (בעיקר במודיעין). המחאה החברתית טרפה את הקלפים והפכה את התוספת לקיצוץ. אירועי הימים האחרונים יחדדו עוד יותר את הוויכוח על הקיצוץ בתקציב הביטחון, ויעמידו באור מגוחך משהו את טענותיו של שר האוצר כי מדינות ערב נחלשו כתוצאה מהתהפוכות ולכן האיום הנשקף מהן קטן.

ועדיין, החלק הכלכלי הוא הכסף הקטן בסיפור. התהליך שעוברת מצרים מטריד מאוד, והוא מאיים לשלול מישראל את אחד העוגנים האסטרטגיים החשובים ביותר שעליהם נשען ביטחוננו בעשרות השנים האחרונות. בינתיים זה לא קרה - הממשל הזמני הוכיח נאמנות לשלום גם אל מול הפיגוע בכביש 12 וניסיון ההשתלטות על שגרירות ישראל בקהיר, וכמובן בחלקו המכריע לשחרורם של גלעד שליט ואילן גרפל - אבל ההיחלשות הנוכחית של מנגנוני הביטחון בקהיר מבשרת רעות.

המועצה הצבאית מחזיקה לא רק את מצרים אלא גם את השלום, בהכירה את מעלתו העיקרית: השתייכות לקבוצת המדינות השפויות. נפילתה, ועליית גורמים קיצוניים, עלולות להחזיר את מצרים עשרות שנים אחורה, ואותנו לימים שבהם הסתכלנו דרומה בדאגה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 1

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו