התפטרות שלא תשנה דבר | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

התפטרות שלא תשנה דבר

, עודכן
0

במשך חודשים רבים היוותה הממשלה המצרית שק חבטות לתסכוליו של הרחוב המצרי. בנוסף, היא היתה קו הגנה קדמי עבור הצבא המצרי בראשות הגנרל טנטאווי. את הזעם והתסכול שהצטברו בקרב ההמונים הם נהגו לפרוק על ממשלתם.

אתמול החליטה ממשלת מצרים כי הגיעו מים עד נפש והגישה את התפטרותה. בכך ניטל מהצבא המצרי המחסה הנוח שמאחוריו הסתתר בחודשים האחרונים מזעמו של הציבור במצרים.

אבל התפטרותה של הממשלה לא מעלה ולא מורידה, משום שלא היא היתה העיקר, ומשום שמלכתחילה תפקידה במערכת המצרית מוגבל ומצומצם. שהרי המפגינים צעקו קריאות בגנות הממשלה, אבל כיוונו אל מטרה שונה - אל טנטאווי, יו"ר המועצה הצבאית העליונה.

בימים האחרונים החליט טנטאווי להסיר את הכפפות, והתוצאה היתה עשרות הרוגים ומאות פצועים. וכך, 11 חודשים לאחר סילוקו של מובארק מהשלטון, משתררת במצרים התחושה שהנשיא אולי הושלך לכלא, אבל רוחו מרחפת עדיין בחדרי הישיבות של מקבלי ההחלטות בקהיר. עם זאת, לא המועצה הצבאית נושאת באחריות להידרדרות לאלימות. הידרדרות זו מבטאת קודם לכל חשדנות כלפי הצבא וכלפי מפקדיו וחוסר אמון שהם אכן מתכוונים לוותר על השלטון. מעבר לכך, יש בהפגנות ביטוי לתסכול ברחובות על שקרוב לשנה לאחר ההפיכה, ודבר לא באמת השתנה במצרים.

יש לראות בהפגנות בקהיר אקורד סיום של המהפיכה המצרית הנמשכת לאין-קץ וראשית של מאבק על המדינה המצרית - מאבק בין האחים המוסלמים לבין הצבא. האחים המוסלמים, השואבים עידוד מניצחון אחיהם בתוניסיה, מצטיירים כיום ככוח המאורגן והמשמעותי ברחוב המצרי. למולם התייצב הצבא המבקש לשמר את דמותה של המדינה המצרית כמדינה המשוחררת מכבלי הדת, אך גם על מעמדו במצרים של העתיד. ואכן, העילה המיידית לפרוץ המהומות היא ניסיונו של הצבא לכונן מועצה לביטחון לאומי כסמכות עליונה במדינה, שכוחה גובר על בית הנבחרים והנשיא, שאמורים להיבחר בשבועות הקרובים. מועצה מעין זו התקיימה בטורקיה והבטיחה לאורך שנים את שליטתו של הצבא במדינה - עד להופעתו של ארדואן בשנת 2003. לכינונה של מועצה כזו מתנגדים האחים המוסלמים, ומשום כך הזעיקו את תומכיהם להפגנת שרירים ראשונה מסוגה ברחובות קהיר.

לאיש אין כעת אינטרס להטביע את מצרים בכאוס ובאנרכיה - לא לצבא, המעוניין לסיים את המשמרת שהוטלה על כתפיו עם נפילת מובארק, וגם לא לאחים המוסלמים, המשוכנעים כי יזכו בבחירות בניצחון גדול. אבל למהומות ולמתפרעים דינמיקה משלהם, ובכל מקרה גם אם תדעכנה המהומות, המאבק על עתידה של מצרים - על השליטה בה ועל דמותה - רק החל, ונראה שהאחים המוסלמים והצבא נחושים להילחם עד הסוף המר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר