צריך להסיר את המסיכות ואולי גם את הככפות: מאות הרופאים המתמחים - כולם עובדי ציבור - שנשבעו בשבועת הרופאים, רומסים את פסיקת ביהמ"ש ואת שלטון החוק כולו. בפסק דין תקדימי שנתן בשנות ה-90 בפרשה רפואית, הדגיש אהרן ברק, נשיא ביהמ"ש העליון, את מה שהיה נראה לו מובן מאליו - שהאמת צריכה להיות נר לרגליו של הרופא באשר הוא. מעניין מה תאמר היום מחליפתו, נשיאת העליון השופטת דורית ביניש, על התנהגות הרופאים שלא מהססים להלך אימים על הציבור ולפגוע בבריאותו ואפילו בחייו, וכל זאת באמצעות התפטרות המונית שנאסרה כבר פעמיים על ידי ביה"ד לעבודה. הרופאים המתמחים למדו (חלקם) בישראל, ואת ההתמחות הם עושים רק בבתיה"ח הציבוריים שמתוקצבים וממומנים במימון ציבורי על ידי המדינה, כלומר על ידי כל אחד ואחת מאיתנו. הרופאים בחרו להתמחות ולעסוק ברפואה, במקצוע שהוא אחד המבוקשים ביותר באוניברסיטאות, וההכנסות שיהיו לרופאים (בטווח בינוני וארוך) משתלמות ביותר. רוב הרופאים יהיו ממוקמים בעשירונים הגבוהים של ההכנסות במדינה, וחלקם יקבלו שכר גבוה מאוד (ובצדק) מהמערכת הציבורית עצמה. חשוב לזכור גם שאת כל הקריירה המקצועית שלהם הרופאים עושים במערכת הציבורית, ועליה ורק עליה הם מבססים את הקריירה האקדמית שלהם ואת הכנסותיהם במערכת הפרטית (כי הרי הביקוש לרופאים בקליניקות הפרטיות גובר כלל שהוותק והדרגה של הרופא במערכת הציבורית גבוהים יותר). מצעד המניפולציות, השקרים והצביעות חוגג עוד יותר אצל הרופאים המומחים הבכירים ומנהלי המחלקות (בעיקר מאיכילוב ומרמב"ם), שהודיעו על התפטרותם בימים האחרונים. חלקם מקבלים שכר גבוה מאוד (עד 100 אלף שקלים בחודש! - וכל זאת בביה"ח הציבורי: בשעות העבודה בבוקר ובשעות אחה"צ באותו בי"ח דרך קרן המחקרים). כל הרופאים האלה ביססו וקידמו את הקריירה המקצועית שלהם (ובכך את הביקוש שלהם במרפאות הפרטיות) בבתי החולים הציבוריים ועל חשבונם. ההצהרה או האיום של הרופאים המומחים כי הם נוטשים את המערכת הציבורית לטובת המערכת הפרטית, מתבססת אך ורק על המוניטין, הניסיון והביקוש שהם יצרו לעצמם באותה מערכת ציבורית שכולנו מימנו, ועכשיו הרופאים יורקים לתוכה.
