דרוש: מנהיג פלשתיני מתון

בתנ"ך מסופר כי הקב"ה השמיד את סדום ועמורה על אף התערבותו של אברהם, לאחר שהאחרון לא הצליח למצוא ולו עשרה צדיקים בשתי הערים האלה. בימינו, גם אם נחפש היטב בכל ההנהגה הפלשתינית, לא נצליח למצוא אפילו מנהיג צדיק ומתון אחד המחויב באמת להשגת שלום.

אבו מאזן? בואו נבדוק. ה"דוקטורט" שלו עוסק בהצדקת הכחשת השואה. הוא מסרב להכיר בישראל כמדינה היהודית, ומתעקש כי "הכיבוש" החל עוד בשנת 1948. הוא אפילו מכחיש כל קשר בין העם היהודי לארץ הקודש. מעבר לכך, הוא מרעיף כבוד על מבצעי פיגועים ומעניק פנסיות למשפחותיהם. הוא שולט ברשות אשר בה התקשורת, המסגדים ומערכת החינוך הממלכתית מסיתים לשנאת יהודים ומכחישים את זכות הקיום של ישראל. בפועל, הוא מבטיח לעמו כי כל מדינה פלשתינית עתידית תהיה נקייה לחלוטין מיהודים, ומביע מחויבות לשיתוף פעולה דווקא עם חמאס - ארגון אשר אמנתו קוראת לרציחתם של כל היהודים ולמחיקתה של ישראל.

הוא מתנהג כך לא בגלל עמדותיה של ממשלת ישראל הנוכחית. אבו מאזן סירב להצעות שקיבל מראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, אשר כללו ויתור על 95 אחוזים מהשטחים. ואכן, ככל שהישראלים מוותרים, כך מתרבים דרישותיו של עבאס.

על פני השטח נראית הרשות כמתונה לעומת חמאס, אך מטרותיהם של שני הגופים זהות. כל ההבדל הוא שאבו מאזן מדבר בלשון חלקה והוא מעורפל באשר למטרותיו ארוכות הטווח כאשר הוא פונה לקהלים לא ערביים, בעוד חמאס מציג כנות מלאה ומתרברב בכך שהארגון לעולם לא יישא וייתן עם ישראל.

ומה לגבי פרופ' סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל-קודס, מי שתואר על ידי ישראלים נאיביים רבים כמופת של מתינות? כבר לפני עשור פיקפקתי בדבר והבאתי כראיה את העובדה שכאחד מאנשי ערפאת, הוא היה כפוף לו וקיבל ממנו הוראות. כל תפקידו של נוסייבה היה לספק לרשות פנים מתונות כלפי העולם המערבי. בעוד נוסייבה אכן קרא לסופה של האלימות וגינה החרמות, הוא גם תועד בתוכנית טלוויזיה פלשתינית מביע אהדה ושבח לאם מיליטנטית של מחבל מתאבד, שאליו התייחס בתור "חייל שנהרג בקרב". הוא נזהר תמיד לא למתוח ביקורת כלפי מחבלים מתאבדים, והסתפק בהטלת ספק ביתרונות האסטרטגיה במקום במוסריותה.

במאמר ארוך שפורסם לאחרונה באתר האינטרנט של אל-ג'זירה הסיר נוסייבה את מעטה המתינות. הוא הזהיר כי אם תוכר ישראל כמדינה יהודית, היא תהפוך ל"אפרטהייד". לא רק שתישלל אזרחותם ויאבדו זכויותיהם של ערביי ישראל, אלא שהם אף ייהרגו על ידי היהודים, כפי שהכנענים והיבוסים נהרגו על ידי בני ישראל בימי התנ"ך.

הוא, כמובן, התעלם מהעובדה שישראל הוקמה כמדינה יהודית על ידי האו"ם ב-1947, והוא מעלים עין מכך שהמדינה הפלשתינית שהוא שואף אליה תהיה "נקייה מיהודים", וכי לא קיימת מדינה ערבית אחת אשר מעניקה אפילו מעט מן הזכויות הניתנות לקבוצות מיעוט בישראל.

נוסייבה מזכיר לי את היחס לנציגו של ערפאת לענייני ירושלים, פייסל חוסייני, אשר במשך שנים נחשב גם הוא ל"מתון". ואולם לאחר מותו צוטט חוסייני בראיון לעיתון מצרי כאומר ש"עלינו להפריד בין האסטרטגיות והמטרות ארוכות הטווח שלנו לבין המטרות הפוליטיות המדורגות, אשר נכפה עלינו לאמץ בעקבות הלחצים הבינלאומיים... המטרה הסופית היא שחרורה של כל פלשתין ההיסטורית... יש לראות את אוסלו כסוס טרויאני".

אין ספק. הניסיון הישראלי לרצות "מתונים" כאלה לא יקרב אותנו לשלום, אלא להפך. לכל אלו הקוראים לנו להמשיך בוויתורים חד-צדדיים - אשר עד כה רק החלישו את עמדותינו ועודדו את יריבינו - אני מציב אתגר אחד: הצביעו על מנהיג פלשתיני אחד אשר אפשר לומר עליו כי הוא באמת פועל למען השלום והמתינות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו