איש לא ייצא נשכר מן האש המתפשטת בהר הבית. היא תצא מכלל שליטה ועלולה להיראות כשריפת יער. מבחינת המאבק בין הלאומים האש תלחך בשני המחנות וכאשר יתגברו עליה ייווכחו הכל כי אין מתנות מדיניות בחינם. כולם יפסידו.
הר הבית הוא שכיית החמדה של שתי הדתות. ראשוניותה של היהדות היא עובדה חשובה, אבל אינה מוחקת את הנוכחות הלגיטימית של האיסלאם. במצב זה אין פתרון טוב אלא פשרה כואבת.
הנשיא ראובן (רובי) ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו ניסו אתמול את כוחם בהרגעת הרוחות. הם הפצירו בח"כים מהימין לא להתלהם. שם המשחק, אותתו, הוא הרגעת הרוחות.
אך האש התלקחה לעבר שני מוקדים חיצוניים חשובים: נתניהו שוחח עם מלך ירדן לא רק כדי להחזיר לתל אביב את השגריר וואליד עובידאת אלא בעיקר כדי למנוע החרפה בעמדת בית המלוכה בעמאן, שלאחר מכן יתקשה להשתחרר מן הרטוריקה שלו; ומצרים ביקשה רגיעה בהוסיפה אזהרה כי גם יחסיה עם ישראל עלולים להיפגע אם ההתלהמות תימשך.
מאמצי הרגיעה אינם יכולים לפסוח על הרשות הפלשתינית. אבו מאזן מלהיט את הרוחות בירושלים שעה שהוא שומר על רגיעה סבירה בשטחים.
רק שקולו מקצין, הדגש בדבריו שוב אינו הימנעות מכל אלימות אלא להפך - אפילו ניחום אבלים במשפחת מחבל רוצח.
למצוא פתרון, גם אם זמני
המבוגרים האחראיים במזרח התיכון נדרשים להפנות את מאמציהם לשני מוקדים, לרמאללה ולהנהגה המובילה את ניצני האינתיפאדה בירושלים. זו משימה סבוכה. לכאורה קשה מאוד להתגבר על הניגודים. לכל פוליטיקאי יש קהל משלו הבא בתביעות אחרות.
אבל יותר קל לגשר עתה על המחלוקות מאשר לבכות בעתיד את המצב שייווצר אם האינתיפאדה תתפשט, ומדינות ערב ייאלצו להתייצב בחוסר רצון לצד הפלשתינים, וישראל תמצא עצמה בפעילות לוחמנית שאינה רוצה בה. יש בעיות מטרידות בשכונות ירושלים. אבל בהר הבית - היהלום שבכתר - ניתן אולי לבודד את הסכסוך מעימותים אחרים, ולמצוא פתרון זמני אך יציב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו