"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סכנת מאגרי הנתונים

,עודכן

חשיפת מספרי הטלפון החסויים של בעלי כלבים מתוך המאגר של משרד החקלאות היא רק דוגמה אחת לאפשרויות החדשות להשיג בקלות מידע, שאמור להיות חסוי - אבל הופך לנחלת הכלל. והכל בגלל רשלנות של פקידים חסרי אחריות, וגם בגלל חקיקה שלא לוקחת בחשבון את האזרח הקטן, את צרכיו, ואינה מכבדת את פרטיותו.

זה נכון שמזמן אפשר היה להגיע למידע במאגר הכלבים מתוך המחשב האישי, אבל ברגע שהוא הפך להיות זמין באפליקציה הסלולרית, הוא הפך הרבה יותר קל להשגה. כך גדלה הפגיעה בפרטיותם של בעלי הכלבים, שמסרו את המידע האישי שלהם מתוך אמונה שהוא לא יפורסם ברבים. המאגר הקטן וחסר המשמעות הזה מראה איך פקידים שאולי לא אכפת להם מהאזרח הקטן, לוקחים את החוק היבש כפשוטו. זאת בלי להבין שבני אדם עומדים מאחוריו, והם חושפים אותנו לעיני כל, גם בפרטים אינטימיים שלא רצינו שיתגלו.

המפורסמים, וגם אנשים שסתם רצו לשמור על פרטיותם, ייאלצו עכשיו להחליף את מספר הטלפון שלהם, כדי להימנע מהטרדות. הטירחה הזו יכלה להיחסך מהם אילו מישהו היה חושב קצת לפני שהוא מגדיר איזה מידע יהיה זמין לציבור ואיזה יישאר חסוי. הנימוק "זה מה שהמחוקק רצה" הוא לא יותר מתסמונת ראש קטן.

חשיפת המידע הפרטי של בעלי הכלבים צריכה לשמש נורת אזהרה לגבי מאגרי מידע נוספים הנמצאים בידיים ממשלתיות, שגם לגביהם יש לנו עכשיו ספק אם החלקים החסויים שבהם אכן יישארו כאלה ואין לגולשים דרך פשוטה לחשוף אותם.

בעלי המאגרים הפרטיים כפופים לחוקים מגבילים ולתקנות נוקשות. הם מחויבים לשמור על המידע של הרשומים במאגר, כדי שלא יגיע לידיו של מי שאינו מורשה.

המגזר הציבורי, שמתחזק את מאגרי המידע הציבוריים, אינו יכול להיות פטור מהחובה לשמור על המידע שאנו חושפים בפניו. להפך: הוא אמור להיות אמון עלינו כגורם השומר עלינו מכל משמר. שומר על המידע שלנו, על הפרטיות שלנו. האמון הזה הופר עכשיו. המגזר הציבורי יצטרך עכשיו לעמול קשה כדי לזכות באמון הזה מחדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אילן גטניו

כתב הטכנולוגיה והתיירות של "ישראל היום", בעל טור שבועי לטיולים. התחיל לכתוב ב"הארץ שלנו" כשהיה בכיתה ב'. מעיתוני בית הספר הגיע ישירות לעריכת חדשות ב"ידיעות אחרונות", ובמקביל היה העורך הראשי של עיתון הסטודנטים "יתוש" באוניברסיטת ת"א. הקים וערך את מגזין המחשבים "עולם המקינטוש", ייסד את מוסף התיירות של "ידיעות אחרונות" והיה עורך המדור הכלכלי ורכז הכתבים. אחרי 20 שנה בעריכה חזר לאהבתו, הכתיבה. הוא החל לכתוב על מדע וטכנולוגיה, עד שפרש מהעיתון כדי לסייע לרעייתו נעמי להקים את פורטל הריון והורות "דולה". משם הוקפץ למשרת עורך ראשי באתר הפורומים והבלוגים "תפוז", ואחרי שנה הצטרף למייסדי "ישראל היום". נשוי ואב לשלושה, מחזיק בתואר "דאי שיהאן" - מורה בכיר באמנות לחימה יפנית, ומוביל מהפך בתחום הלמידה ברוח ספרו "לדעת ללמוד".

כדאילהכיר