מקרה הדליפה בעמק חפר מדגיש את אחת הבעיות בטיפול בנושא בארץ - עירוב בין תעשייה המכילה חומרים מסוכנים לבין פעילות רגישה, במקרה זה - אולמות אירועים וסופרמרקטים. מקרה הדליפה עצמו חריג, הן ביחס לנסיבות האירוע (כפי שידוע נכון לשלב זה) והן ביחס להיקף הנרחב של הדליפה, באופן זה שהעירוב בין השניים עלול להיות קטלני וטרגי.
העירוב בין השימושים השונים, לדעתי, אינו נכון, ועל פי הדיווחים שנתקבלו אתמול בתקשורת על האירוע, נראה כי התוצאה עלולה להיות מסוכנת בהחלט. כעיקרון, עדיף להרחיק ככל האפשר בין פעילות של מפעלים שבהם חומרים מסוכנים לבין קרבה יחסית ליישובים ולריכוזי אוכלוסייה.
לאמוניה, תרכובת חנקן ומימן, יש חשיבות גבוהה בתעשייה הכימית ובביולוגיה. שימושה העיקרי בהקשר זה הוא לקירור עמוק לצורך תעשיות המזון הקפוא בעיקר, כמו גם לייצור דשנים וחומרי נפץ. ברמה העקרונית, מדובר במערכות מאובטחות, אלא שבמקרה הנוכחי מדובר ככל הנראה, בהתבסס על כלי התקשורת, בפגיעה של כלי עבודה של אחד העובדים שגרמה להתבקעות המיכל. תאונה שאינה שכיחה כלל.
הסיכונים הפוטנציאליים של אמוניה נרחבים למדי. מניסיון העבר ידוע כי בכמויות קטנות היא אינה קטלנית, אולם בריכוזים גבוהים היא עלולה לגרום לחנק בשל נזק חמור לריאות, לכוויות שונות ואפילו למוות.
באופן זה, כאשר מתרחשת דליפה שגרתית של אמוניה בריכוזים קטנים יחסית, לרוב מי שנפגע הוא מי שנמצא צמוד לדליפה ולא מי שמחוץ לטווח המפעל; לפחות כל מפעל המחזיק בטווחי הבטיחות הנדרשים. הלכה למעשה, אם מתרחשת דליפה מתרחש "ניתוק בתוך הצנרת" - כלומר, מי שנפגע הוא רק מי שנמצא בסמוך למפעל, משום שהמערכת בנויה בקטעים קצרים. אולם המקרה הנוכחי הוא חריג למדי. עד היום, דליפה בהיקפים כאלה של לפחות שמונה טונות, לא זכורה לי.
הכותב הוא מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לשעבר
הביא לדפוס: דן לביא
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו