אובאמה נחלש - גם כלפי ישראל

"אמריקה הולכת בכיוון לא נכון" - כך מאמינים 65% ממצביעי בחירות אמצע הקדנציה שלשום (סקר של רשת פוקס). "כיוון לא נכון" בנושאים כלכליים, "כיוון לא נכון" בטיפול בהגירה בלתי חוקית, "כיוון לא נכון" ביישום רפורמת ביטוח הבריאות ו"כיוון לא נכון" גם במדיניות חוץ. 48% מהאמריקנים אף סבורים כי חיי ילדיהם יהיו קשים יותר. אובאמה הצליח להפוך את החלום האמריקני לסיוט. בשער של ה"ניו יורק פוסט" הפשיטו את אובאמה מבגדיו כדי להצהיר כי "המלך עירום". אובאמה - מתקווה (2008) לייאוש (2014). 

33% מהמצביעים שהצביעו עבור המועמדים הרפובליקנים הודו כי עשו זאת בגלל אובאמה. הנשיא כל כך איכזב עד כי הצליח להחיות את הרפובליקנים המוכים מהבחירות לנשיאות שבהן האמינו כי ינצחו ב־2012. הוא אפילו גרם למושל רפובליקני להיבחר במדינה דמוקרטית כמו מרילנד, שזה כאילו שמשה פייגלין ייבחר לראשות עיריית רמאללה. כנראה רק אובאמה היום מסוגל לדבר שכזה. אפילו מחולל הניסים ביל קלינטון, מלווה באשתו השאפתנית הילארי, נכשל הפעם במלאכת שיקום הנשיא. הקלינטונים רק מקווים עתה שכישלון אובאמה לא יחבל בסיכויי קלינטון לכבוש את הבית הלבן בעוד שנתיים. 

עם תמיכה רפה שכזו קשה מאוד יהיה לנשיא האמריקני להכתיב מהחדר הסגלגל את דעתו בנושאי פנים גם אם הקונגרס צריך את חתימתו כדי להעביר חוקים, וגם בנושאי חוץ. אובאמה איבד לא רק שבעה נבחרים דמוקרטים ואת הרוב בסנאט, הוא איבד גם הרבה מהלגיטימציה שלו. הלך לאובאמה הקסם, הלך לו הקונגרס - רק הבית הלבן נשאר, וגם זה לשנתיים בלבד. זה מעניק לו יותר יכולת לבלום רעיונות, מאשר לקדם אותם.

אובאמה עדיין מחפש מורשת ובשביל להשאיר חותם הוא יהיה חייב לשתף פעולה עם גבעת הקפיטול. עימות בין הבית הלבן לקונגרס יפגע הן בנשיא והן בקונגרס. הנשיא במקרה שכזה יהיה לא רק ברווזון צולע כפי שהוא היום, אלא נשיא לא רלוונטי. ואילו הרפובליקנים, במקרה שכזה, מסתכנים כי בבחירות הבאות לנשיאות של 2016 הם ייתפסו על ידי האמריקנים כחסרי אחריות, שקיבלו הזדמנות מהבוחר ובמקום לפתור את בעיותיה של אמריקה עם המנדט שקיבלו בחרו להמשיך להתגושש עם הנשיא. ואת זה אמריקה לא רוצה. 

לאובאמה אמור היה להיות הישג גדול במדיניות פנים - רפורמת ביטוח הבריאות שעליה הוא חתום. היום אפילו במחנה שלו מתביישים להודות כי תמכו ברפורמה. לכן אובאמה צריך לחשוב פעמיים אם להוסיף ל"מורשת" שלו כישלון נוסף גם במדיניות החוץ, וזה הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן שתאריך היעד שלו - 24 בנובמבר - מתקרב והולך. ההסכם הזה אמור להיות ההישג המרכזי שלו במדיניות החוץ. ה"ניו יורק טיימס" חשף כי הוא מתכוון לעקוף את הקונגרס בנושא. תיאורטית הוא יכול לעשות זאת, אבל יש להניח כי מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מאוד לא יאהב את זה. כתגובה הוא יבקש לקדם סנקציות נוספות נגד איראן. וושינגטון תדבר בשני ראשים. טוב לאמריקה זה לא. 

הקונגרס החדש לא אוהב את ההתנהלות של הממשל מול איראן. רבים הם הנבחרים שלא קונים את החיוך האיראני וההבטחות שלהם לשים סוף לחלומון הגרעין הצבאי שלהם. הקונגרס מעדיף לראות אמריקה קשוחה מול איראן, מול אסד, מול "המדינה האיסלאמית", מול פוטין. יותר סנקציות, פחות גמישות, כיאה למעצמה מספר 1 בעולם. לא בטוח ששווה היום לאובאמה להיכנס לעימות עם הקונגרס בנושאי חוץ. הוא כמובן יכול, אבל זה רק יגביר את הזעם כלפיו. צריך להבין כי גם דעת הקהל האמריקנית לא אוהבת את מדיניות החוץ של הנשיא כלפי איראן.

לאלה הסבורים כי אובאמה יחיה את השיחות בין ישראל לפלשתינים צריך להזכיר אולי את היחס המועדף שמקבל ראש ממשלת ישראל מהקונגרס ועוד יותר מזה הנבחר. יש להניח כי אובאמה צריך יהיה לשקם את יחסיו עם נתניהו תחילה. מסעות ג'ון קרי במזרח התיכון לא הוסיפו יוקרה לממשל.

לכן כדאי אולי לאובאמה להתרכז במלחמה בדאעש, לרסן את ההתגרויות של סין כלפי ארה"ב בתחום הכלכלי ואת ההתגרות במישור הבינלאומי של רוסיה של פוטין. לאובאמה צפויים בקרוב ביקורים בסין, בבורמה ובאוסטרליה. קצת מרחק מוושינגטון, קצת ריחוק מהמזרח התיכון לא יכול להזיק לברווזון הצולע, שמלא כוונות טובות אבל גם מלא אכזבות.   

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו