עם הגב לקונגרס, עם הפנים לחוץ
אובאמה ידע מראש כי רק נס יעניק לדמוקרטים רוב בסנאט, והוא אינו מאמין בניסים. הוא ידע כי את חלומותיו הגדולים לא יוכל להשלים, והוא בוחן כבר כמה חודשים מה יוכל לעשות בשנתיים הבאות ללא רוב דמוקרטי בסנאט. אחת מתוכניותיו היא השקעה בתשתיות המזדקנות של אמריקה, והוא מקווה שיוכל לקדם זאת למרות המפלה בבחירות.
על חקיקה שתנסה לאיין את רפורמת הבריאות המקוצצת שלו יטיל, ככל הנראה, וטו. עד כה עשה זאת לעיתים נדירות, ולכן יעשה מאמץ (שבו לא הצליח בשש השנים האחרונות) להגיע להבנות עם ראשי בית הנבחרים והסנאט: הוא ימעט להפעיל את זכות הווטו ולא ימצה את כל מה שהוא יכול לעשות באמצעות החלטות אקזקוטיביות, ואילו הם ישתפו איתו פעולה בכמה נושאים החשובים לו במיוחד.
אבל הוא יודע שמרחב הפעולה העיקרי שנותר לו נמצא בתחום יחסי החוץ, משום ששם תלותו בקונגרס קטנה הרבה יותר. כך עשו קודמיו במצב דומה, וכך יעשה גם הוא, אף על פי שנושאי הפנים חשובים לו יותר. המזרח התיכון יעסיק אותו, בעיקר בשל האיומים והרבה פחות בגלל הסיכויים. במאמץ להגיע להסכם עם איראן ימצה את סמכויותיו המנהליות, משום שהרשות המחוקקת עלולה למנוע ממנו את מימוש ההיבטים החקיקתיים הכרוכים בהסכם הצפוי. ארגון המדינה האיסלאמית ימשיך להטריד אותו, וכך גם המשך המלחמה בסוריה, המצב בעיראק והסכסוך הישראלי־פלשתיני.
אובאמה אינו מאמין כי יוכל לגרום להתקדמות של ממש בדרך לשלום באזורנו. הוא סבור שהסכסוך פתיר, אך משוכנע כי המנהיגים יעשו הכל כדי לדבוק בעמדותיהם, ופירוש הדבר שלא יהיה הסדר. בנושא זה הוא ממשיך לחלוק על מזכיר המדינה שלו ג'ון קרי, הממשיך לשדר אופטימיות: הוא משתעשע במחשבה להותיר כמורשתו המדינית מסמך אמריקני המתאר, במידה של פירוט, את ההסכם הישראלי־פלשתיני הרצוי.
מאז 1960 ועד הנשיא אובאמה הגיעו רק שלושה נשיאים לישורת האחרונה של כהונתם הכפולה: רונלד רייגן, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. שלושתם ניצלו את התקופה הזו, שבה אין להם אופק של בחירות לנשיאות וגם לא אחריות מפלגתית משמעותית, כדי להותיר את חותמם בתחום הסכסוך: רייגן פתח, במפתיע, במו"מ עם אש"ף, לאחר שזה הכיר בהחלטת מועצת הביטחון 242. קלינטון הניח בפני הצדדים את "הפרמטרים של קלינטון", אשר אף שאין בהם כדי לחייב, ואף שלכאורה שהוסרו על ידיו מן השולחן חודש לאחר שהציע אותם, נותרו כבסיס לכל הסכם בעתיד. ובוש זימן את הצדדים לאנאפוליס והציב בפניהם את מתווה הפתרון. אובאמה הוא הנשיא הרביעי במצב זה, ובלי רוב בשני בתי הקונגרס, הסיכוי להוביל מהלך דומה, מלווה בהחלטת מועצת הביטחון, גדול עוד יותר.
