שתי מכות נחתו בימים האחרונים על טורקיה הגאה והבוטחת של רג'פ טאיפ ארדואן. האחת מכה בידי שמיים בדמותה של רעידת אדמה קשה שפגעה בדרום-מזרח המדינה סביב לעיר ואן. השנייה מכה מידי באדם בדמות פיגוע טרור קשה של המחתרת הכורדית הפועלת במזרח המדינה, שבו נהרגו 24 חיילים טורקים. מהלומות אלה שפכו אור על צידה האחר - שלא לומר האפל - של טורקיה. אין המדובר באנקרה או באיסטנבול, מרכזיה ההומים והמשגשגים של המעצמה הטורקית, ואף לא באנטליה של "הכל כלול" המוכרת כל כך לתיירים הישראלים. מזרחה של המדינה הוא טורקיה אחרת. אזור נחשל ומוזנח, רחוק מעין ומלב, המאוכלס בחלקו הגדול באוכלוסייה כורדית שאותה מנסות זה שנים רבות ממשלות טורקיה להעביר תהליך של טורקיזציה - אך ללא הצלחה. חצר אחורית זו של טורקיה עולה לכותרות רק ברגעים של משבר ומצוקה כמו אלה של הימים האחרונים. על מכת הטרור הכורדי הגיבה ממשלת טורקיה במהלומה צבאית מיידית, שכללה תקיפת מטרות כורדיות בתוך עיראק. אבל גם ארדואן יודע כי הפתרון למשבר במזרח טורקיה אינו צבאי, וכי דיכוי מתמשך של סנטימנטים תרבותיים ולאומיים כורדיים עד כדי איסור השימוש בשפה הכורדית לא יעלים את הכורדים מעל לפני השטח. למול רעידת האדמה מגלה הממשלה הטורקית הרבה אמפתיה, ובסופו של דבר אולי תיאלץ להסתייע בעזרה מבחוץ כדי להגיש סיוע לנפגעי הרעש, כמו בפעמים קודמות. אבל פתרון אמיתי שיחבר את מזרח המדינה למערבה של טורקיה, שיגשר על הפערים הכלכליים, התרבותיים ואפילו הלאומיים - אין באמתחתו של ארדואן. לכך הדרך עדיין ארוכה. כל עוד פער זה יתקיים, יטיל מזרחה של טורקיה צל כבד על שאיפות הגדלות שמטפחים ארדואן וממשלתו.
