ועכשיו: לעצור לחשוב

לרגע אחד נדיר חזרה אתמול ישראל להיות עצמה: תמימה, ביישנית, מאופקת ואוהבת אדם. בדיוק כמו האיש שגרם לה להיות כל זאת - גלעד שליט. סוציולוגים עוד יבררו מן הסתם בעתיד מה גרם לבחור צעיר לאחד מדינה שלמה, להתפלל לשלומו, לכסוס ציפורניים בהמתנה לתמונתו, למוצא פיו, לחיבוק שלו עם אמא. איך זה שדווקא החייל הזה, השקט והמופנם, הדביק מיליונים לטלוויזיה - כמהים לכל פיסת מידע.

בימים הקרובים נלמד עוד על מה שעבר עליו בשבי, ומה שעובר עליו בבית. הסקרנות לא תדע שובע, אף שמה שניתן לנו אתמול היה הרבה יותר ממה שיכולנו לבקש: תמונות למכביר שהעידו כי הוא בריא יחסית, נפשית ופיזית, וגם ראיון שלימד על עוצמתו המנטלית המרשימה, שעומדת בניגוד בולט כל כך לשבריריותו הפיזית.

המראות האלה, וסיומם המרטיט עם החזרה הביתה, היו סוף טוב למסע קשה, של גלעד ושלנו. בדרך גילתה ישראל הרבה עקרונות, ואיבדה אחרים. אינספור מילים נכתבו על כל אלה ועוד ייכתבו. נקודה אחת הוחמצה בדרך: ההבדל בין ישראל למדינות אחרות, שאינן "נכנעות" לטרור, מצוי בבסיס העובדה שהגיוס כאן הוא חובה. בארה"ב או בבריטניה חייל זה מקצוע, ומי שבוחר בו יודע שהוא לוקח גם סיכונים, בין היתר שלא יפדו אותו מהשבי. בישראל חייבים לשרת, ולכן הערבות שונה: אנחנו נשרת בלי להסס, המדינה תדאג לנו בלי למצמץ. ועדיין, היום שאחרי מחייב את כולנו לעצור ולחשוב. קודם כל את גורמי המקצוע, צה"ל ובעיקר שב"כ, שחמש שנים ויותר לא הצליחו להביא מידע שייצר מבצע לחילוצו של חייל שבוי שהוחזק קילומטרים בודדים מהבית; צוותי המו"מ, שלא מצאו דרך לסיים את הפרשה מוקדם יותר ובעיסקה רעה פחות; והממשלה - שסיכלה לא מעט דרכים יצירתיות (חטיפות, חיסולים ועוד) שיכלו, אולי, לשנות את תסריט השבי של גלעד.

הלקחים מכל אלה ישמשו לחטיפות הבאות, שכבר מתגלגלות בעזה. ברמה הטקטית השינוי כבר נעשה: החיילים מונחים לסכל חטיפה בכל דרך (גם במחיר הריגת החטוף). ברמה האופרטיבית צריכה ישראל למצוא דרך יעילה יותר להרתיע - ולהגיב. וברמה האסטרטגית אנחנו צריכים לחשוב על אויבים וידידים, ואת מי מהם אנחנו רוצים לחזק למען עתידנו כאן. בדרך נדון גם באמנה החברתית שמחזיקה אותנו יחד, במחירה וביתרונות ובחסרונות שלה. יש לא מעט מאלה ומאלה, ולא נוכל להימלט מעיסוק בכולם. אבל אתמול איחדה תחושה אחת את כל מי שליווה את גלעד לאורכה של הדרך, שראשיתה במקום החטיפה בכרם שלום וסופה במצפה הילה: הגאווה להיות ישראלי.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 1

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו