"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לסגור את הכדורגל הישראלי

,עודכן

1.תזכרו את שיחת הטלפון של מנחם קורצקי. תזכרו את הסלחנות. תזכרו את בעלי הטורים שכתבו שזו השכונה שאנחנו חיים בה. תזכרו אותה היטב. תזכרו את אבי לוזון שולף את הפלאפון בגמר ליגת האלופות ושולח אותנו לפתוח מנגלים. תזכרו איך צחקנו, איך אמרנו שזה שטויות. עכשיו הגיעה השעה: לסגור את הכדורגל הישראלי. ויפה שעה אחת קודם.

2. כמו בליגה הסרבית, כמו בליגה הברזילאית, כמו בכל מדינת כדורגל בעולם השלישי, הגיבורים של כולם הם לא השחקנים, לא המשחק - אלא האוהדים. אין אוהד הפועל שלא מכיר את האוהד הפוגע, אין אוהד מכבי שלא מכיר את החבורה שפרצה לדשא מהצד השני. כדורגלנים? טקטיקה? הצחקתם אותנו, הם בכלל לא הסיפור. מה, אנחנו אמריקנים שמוחאים כפיים בנימוס? מה זה, צ'מפיונס ליג? "הלו אדוני, אתה יושב לי על הכיסא"; "לך תביא סדרן טמבל, זה כדורגל פה לא תיאטרון". אבל עיזבו, אל תמסחרו לנו את הכדורגל.

3. בבוקר מהמשרד של דוד צור עוד שלחו איזה מייל מהוועדה נגד אלימות. אחר כך שולה זקן ואהוד אולמרט שמעו ביטלס יחד. אחר כך המשטרה ביקשה מאות מאבטחים ואנשי משטרה. בין לבין, עופר עיני נפש בתאילנד בזמן שהנבחרת שיחקה את משחקי הפתיחה שלה בקמפיין. מישהו פה צריך תרשים זרימה לכרוניקה של שכונה ידועה מראש? העיקר שאחרי הבלאגן המשטרה הזניקה עוד כוחות. והאוהדים פיזרו את המשטרה.

4. דמיינו לכם את אחד משחקני סכנין חוגג באופן קבוע בתנועות "פיו פיו" אל מול היציע המזרחי בטדי. דמיינו לכם את שחקן בית"ר מגיע לדוחא ומסמן "פיו פיו" אל מול היציעים העמוסים. מה היה מתרחש אז? האם שנתיים שלמות אף אחד לא היה מטפל בזה? האם היו ממשיכים להחמיא לו לאורך כל הדרך, או שאיזה מתלהם מ־120 החברים בכנסת כבר היה דואג לכותרת ומבקש "לטפל ביד חמורה בצורות החגיגה המוגזמת". אבל בשחקן הכי עשיר והכי מוכשר בכדורגל הישראלי לא נוגעים. אז הנה, עכשיו כולם אוכלים את הדייסה שהם בישלו.

5. היה משעשע לשמוע את אייל לחמן ואת מוטי איוניר - שניים שנותנים לשחק כדורגל הוגן ומכבדים קולגות שלהם למקצוע ובכלל לא כיסחו והטיפו למלחמה בחדרי הלבשה - מטיפים נגד אלימות, נגד אוהדים, ומגינים בחירוף נפש על הכדורגל הישראלי.

6. אין ספק ש־19 שנה בדיוק לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, החברה הישראלית למדה את הלקח. אלימות, קללות והסתה הן כבר לא חלק מחיינו. ואם זה לא הובן עד כה: אם אנחנו רוצים להציל את הכדורגל הישראלי, יש לסגור אותו. היום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עדי רובינשטיין

כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".

כדאילהכיר