האצילות של משפחת שליט

ביום ראשון שעבר, למחרת יום הכיפורים, עשיתי את דרכי לעבר משכן הכנסת בירושלים. חלפתי ליד משרד ראש הממשלה בעת שהתקיימה בו ישיבת הממשלה השבועית. בצד הכביש על המדרכה הבחנתי בשני אנשים עומדים ושלטים בידיהם. רק כשהתקרבתי אליהם הבחנתי שהיו אלה נועם ואביבה שליט. הם עמדו שם לבדם תחת השמש הקופחת. לא היו שם צלמים ולא איש מחברי מטה המאבק.

בדיעבד מתברר שבאותן שעות עצמן ההסכם לשחרורו של גלעד שליט כבר היה חתום בראשי תיבות. באותן שעות התרוצצו ראש השב"כ יורם כהן וראש הצוות לשחרורו של שליט דוד מידן בין ירושלים לקהיר כדי לסגור את הפרטים האחרונים.

אי אפשר שלא להתפעל מהתנהגותם של בני משפחת שליט מאז נחטף בנם. לאורך כל המאבק הציבורי הממושך הם הפגינו אצילות נפש, אורך רוח, סבלנות אין קץ ואיפוק מרשים.

יש רבים בציבור הישראלי שסבורים שאילו בני משפחת שליט היו תוקפנים ואגרסיביים יותר, המאמצים לשחרור גלעד היו זוכים לטיפול מהיר יותר. קשה להשיב על שאלה זו, אבל ברור שיש משהו בהתנהגות המשפחה הזאת שחורג מהתנהגותו של הישראלי הממוצע שאוהב להידחק לתור, שנוהג "לחתוך" בכביש את המכוניות שנוסעות לפניו, שמחפש כל דרך איך "לעבוד" על אחרים, שמנסה להתחמק מכל חובה אזרחית, שיש לו פתיל קצר כשהוא עומד בתור בסופרמרקט ועוד ועוד. כשאני מדבר על ההתנהגות הרווחת של הישראלי הממוצע, איני מתכוון רק להתנהגות הפראית ביציעים של מגרשי הכדורגל. איני מתכוון רק לאלימות הגוברת בקרב בני הנוער בין כותלי בתי הספר, אלא גם להתלהמות המילולית של חברי הכנסת ונבחרי ציבור אחרים.

כולנו יכולים ללמוד משהו ממשפחת שליט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו