אנחת רווחה, ושאלות

העיסקה לשחרורו של גלעד שליט התאפשרה מפני שנמצאה נקודת השקה על מפת האינטרסים של ישראל וחמאס. "האביב הערבי" העמיד במצרים ממשלה שאינה יודעת לאן פניה. היא צריכה הישג כלשהו. הוא הגיע תמורת לא-כלום. רק מאמצי תיווך.

גם ישראל נזקקה להצלחה. היה גודש של צרות בתקופה האחרונה. שליט הוא מתנה מיוחלת לכל ממשלה. אפילו האופוזיציה חייבת להריע לה, כפי שעלה מקריאתו של שאול מופז מקדימה. כן גם חמאס, שיחד עם ישראל היה להוט לסטור על פניו של אבו מאזן. בנאום ה"די, די, די" של אבו מאזן בניו יורק נחתמה עיסקת ישראל וחמאס בראשי תיבות. לא בפועל, באורח סמלי.

מה גם שחאלד משעל חש כי הקרקע בוערת תחת רגליו בדמשק. בשאר אסד רוטט. העולם הערבי נגד בעל הבית, וממילא זה איום גם על אורחו. חמאס חושש שמא ייאלץ לנדוד לבירה ערבית אחרת, ולא נותרו רבות הפתוחות בפניו.

זו עיסקה קשה. היא משחררת רוצחים רבים בשני מהלכים. תוצאותיה איפשרו אמש למשעל להציג עצמו כמנהיג של האומה הפלשתינית, למגינת ליבה של רמאללה. לא זו בלבד שישוחררו 1,000 טרוריסטים, רובם רוצחים אכזרים, אלא שחמאס הכתיב לישראל הכרה בכל הפלשתינים כבמקשה לאומית אחת. שכן לפי הידיעות בכלי התקשורת, גם ערבים-ישראלים ישוחררו בעיסקה. זה משגה מהותי, אסטרטגי, קונספטואלי. עדיף היה לשחרר עוד הרבה רוצחים מהשטחים מאשר קומץ בעלי תעודות זהות ישראליות.

זה כישלון מובהק של השב"כ והמוסד. יובל דיסקין ומאיר דגן פיטפטו את עצמם לדעת והתנגדו לכל עיסקה, אך לא השכילו להציג בפני הממשלה הצעה ליצור מנופי לחץ על חמאס; להכביד עליו ברמה שתאפשר לאלץ את משעל וחבריו לשחרר את שליט מוקדם יותר ובזול יותר. מי שראה אמש את פניו של ראש השב"כ החדש יורם כהן, שנענה ללחץ והסכים לעיסקה, חש ברפיון, בתחושת הכשל.

אך גם בנימין נתניהו ואהוד ברק חייבים תשובה. ביוני 2006 אמר אהוד אולמרט כי לא ישלם דבר וחצי דבר תמורת שחרורו של שליט שנחטף על אדמת ישראל. הוא העלה את רף המשא ומתן עד למספר אשר הוסכם אתמול. אך הוא לפחות יכול לטעון כי ברגע האחרון רעדה ידו וסירב לתנאים שסייע בעיצובם.

מה קרה לברק ולנתניהו שלחמו יחד על כנפי מטוס סבנה החטוף ויכלו לו? היכן התושייה של "ילדי הפלא" מסיירת מטכ"ל? פרטי הכשל הזה של השב"כ והמוסד והממונים עליהם מחייבים תחקיר של ממש. הכנה לפעם הבאה, שלמרבה הצער בוא תבוא. אך לא היום.

כרגע נחוץ מרווח לאנחת רווחה. הן אל הנער הזה התפללנו. אמנם הוא לא היה כאן 1,935 ימים, אבל בהיעדרו נכנס עטוף אהבה וחמלה לכל בית בישראל. רחוק בגופו, אבל מצוי בכל לב ולב. עם ישראל אוהב אותו, וכלשון השיר - "כמה טוב שהוא כזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו