ריח הבחירות התפוגג

ימים מיוחדים הם הימים שבין כסה לעשור. ימים של הרהורים ותפילה, כמו גם ימים של הזדככות והתפקחות. הרבה כובד ראש ומחשבות עמוקות מלווים את הימים האלה. וכמובן, חשבון נפש. במוצאי יום הכיפורים תשע"ב, שבוע ימים אחרי הסערה הפוליטית שהתרגשה עלינו במוצאי ראש השנה, ובערך חודש אחרי סיומה של המחאה ההיסטורית ששטפה את הארץ באב-אלול, על המערכת הפוליטית להתכנס בתוך עצמה ונסות להשיב, בעיקר לעצמה, על השאלה: לאן נעלם ריח הבחירות שרק שבוע שעבר היה כה עז עד שנדמה היה שהוא פה בשביל להישאר עד שתיפול הממשלה.

לא, לא היה פה נס. ריח הבחירות התפוגג כי הוא למעשה מעולם לא ריחף באוויר. הכישלון בהעברת דו"ח טרכטנברג בממשלה כשמו כן הוא: כישלון בהעברת דו"ח טרכטנברג בממשלה. לא יותר, לא פחות. תקלה. חוסר תיאום. בטח לא קטסטרופה.

הבעיה של לשכת נתניהו והנהלת הקואליציה היא שהן הרגילו את הציבור, את התקשורת ואת האופוזיציה לקדנציה של אפס כישלונות. הגיגים אפשר לפזר בלי הבחנה, לעיתים גם בלי מחשבה, אבל במבחן התוצאה, שהוא למעשה המבחן היחיד, הממשלה לא הפסידה באף הצבעה פוליטית. לא בכנסת ולא בממשלה.

אם אירוע כמו זה שהיה בשבוע שעבר היה מתרחש בתקופת הממשלה הקודמת, סביר להניח שאמות הסיפים לא היו רועדות וצמד המילים ריח בחירות לא היה נישא בפי כל. הסיבה לכך פשוטה: אירועים כאלה היו חלק בלתי נפרד משיגרת חייה של ממשלת אולמרט. למעשה, כבר אחרי חודשים ספורים מתחילת כהונתה חדלה הממשלה לתפקד כממשלה ריבונית - כשהאופוזיציה מכה אותה שוק על ירך, ויחד עם משתפי פעולה קואליציוניים מעבירה עשרות חוקים משלה ומפילה עשרות חוקים ממשלתיים. ההפקרות אז חגגה.

זה לא שהסערה מאחורינו. סיפור המחאה ודו"ח ועדת טרכטנברג עוד צפוי להעסיק את המערכת כל מושב החורף ולזרוע לא מעט אי שקט ובלאגן. מה שנתניהו ניסה למנוע כשהלך לתקציב דו-שנתי, חזר אליו בסוג של בומרנג בגלל אוהלי רוטשילד. בינתיים אפשר להתבשם מריח ההדסים של ערב סוכות. ריח הבחירות, גם שעתו תגיע. לא כרגע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו