מדובר כאן בדיני נפשות. לדיונים המתקיימים עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על התפקוד של הרפואה הציבורית בארץ ועל בריאותם וחייהם לפיכך, של האזרחים. לפיכך היה מצופה שכל הצדדים יעשו את המיטב כדי לקדם את הדיאלוג ברוח החלטת נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, שכתבה ביום חמישי: "הצדדים ימשיכו במהלכי הידברות ובדיונים אינטנסיביים, ענייניים, בתום לב ובנפש חפצה, לשם גיבוש הבנות והסכמות". ואולם אתמול הרופאים המתמחים שברו את הכלים כשעזבו בזעם את הדיונים תוך הטחת עלבונות קשים (וקללות) באנשי האוצר. בעקבות זאת אין ספק שנפגע הדיאלוג בין הצדדים. לאורך כל המאבק פעלו הרופאים המתמחים על גבול החוקי והלגיטימי - החל מהשבתות פראיות בניגוד להוראות בית המשפט, עבור לאשפוז עצמי בביה"ח וכלה באיום בהתפטרות המונית וקולקטיבית במסווה של התפטרות אישית פרטית ועצמאית. לפני שבוע הם גם הודיעו כי לא יקבלו את בקשת רה"מ להמתין שבועיים עד שיבדוק את דרישותיהם, וכמה עשרות מהם לא התייצבו לעבודה (בעיקר באיכילוב בתל אביב), בניגוד מוחלט לצו בית הדין ותוך הסתכנות בביזיון בית המשפט ובהתבזות של המקצוע הנעלה שבו בחרו לעסוק. הרופאים המתמחים מדברים גם גבוהה גבוהה על כך שהם המגינים על הרפואה הציבורית, אבל בחלק מדרישותיהם יש דווקא קשר הפוך לחלוטין בין טובת בריאות הציבור והחתירה לצדק חברתי. בחלק מהנושאים הם מייצגים את האינטרסים של מנהלי המחלקות ומנהלי בתיה"ח, שחלקם חותרים להפרטת מערכת הבריאות הציבורית. לכן חשוב מאוד לתת רוח גבית לראשי האוצר ולרה"מ להגן ולשמור על ההישגים המשמעותיים מאוד שהושגו בהסכם עם הרופאים, כולל תוספות השכר הגדולות יותר לרופאים בנגב ובגליל, הסכמה על חובת השהות של רופאים מומחים בשעות הלילה ובסופי שבוע בבתי החולים (תמורת תשלום של 4,000-3,000 עבור כל תורנות), וחיובם של הרופאים בשעון נוכחות. השופטת ארד כתבה ביום חמישי כי "ברוח חשבון הנפש מבקש בית הדין לחזק את הצדדים בהתנהלותם לקראת פתרון של שלום". אבל כדי להגיע לשלום צריך פרטנרים - והמתמחים עונים על דרישה זו.
