הר הבית

1בקושי חלפו שבעה חודשים מאז הערב חסר התקדים ההוא, שבו הפועל ירושלים הנחיתה על מכבי ת"א את התבוסה הביתית המרה בתולדותיה, 93:65. והנה, אנחנו עדיין בעיצומה של שנת 2014, הצהובים הספיקו להפוך בינתיים לאלופי אירופה, וההשפלה מה־24 במארס כבר ירדה שורה בספרי ההיסטוריה.

כי דבר כזה באמת עוד לא היה: מכבי הובסה אמש לראשונה בתולדותיה ב־30 הפרש בידי קבוצה ישראלית. וזו לא סתם קבוצה ישראלית. ירושלים של העונה מתבררת כחבורה דורסנית חסרת רחמים, שכבר היכתה את גלבוע/גליל בפער של 33 נקודות ואת עירוני נהריה ב־21 נוספות.

2על להקת חסרי הרחמים מנצח, מי אם לא, דונטה סמית'. שנתיים ויומיים הפרידו בין המפגש הראשון שלו בליגה מול מכבי ת"א לבין הניצחון העצום אמש. בפרמיירה ההיא, עם מכבי חיפה, הוא נתקע על 1 מ־12 מהשדה והובס ב-20 הפרש. ואיזו דרך הוא עבר מאז.

בשלושת המשחקים האחרונים מול די סמית' השני, דווין, הפך דונטה את הפרקט לרחבת הריקודים הפרטית שלו. 115 נקודות מדד הוא העמיד בגמר הכפול אשתקד ובניצחון הגדול אתמול. 27.3 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים וטונות על גבי טונות של קילינג אינסטינקט. אז מה הפלא שגיא גודס סופר הבוקר שישה הפסדים רצופים כמאמן נגד ירושלים בכל המסגרות?

3ועכשיו, כמו בכל פעם שמכבי ת"א סופגת מכה קשה בכנף, אנשי הענף שולפים את לוחות השנה ומרחמים על היריבה הבאה - זו שעליה יכלו הצהובים את זעמם. וכמה לא מפתיע לגלות שמדובר בהפועל ת"א.

אבל לא. עוד לא. בעוד שלושה ימים תגיע ליד אליהו צדביטה זאגרב, ותעמיד על הקווים את יסמין "אני האיש שחטפתי 44 הפרש על הראש בגמר היורוליג" רפשה. ואיזה מסכנים האדומים (מקרואטיה) שאוכלים להם ת'לב.