כשדפני ליף, המייצגת כנראה (בלי שנבחרה) כמה מאות אנשים, פונה אל ראש הממשלה הנבחר ואומרת לו "יש לך עד 29 באוקטובר להציע לנו הצעות", היא מבשרת שהגיעה עת כיפוף הידיים בפוליטיקה הישראלית, עונת הבריונות. סגנון ה"יש לך עד..." והדרישות הסוציאליסטיות הקיצוניות של ליף וחבריה מעוררים חששות כבדים שלתנועת המחאה יש אג'נדה חד"שית נסתרת, אג'נדה אנטי-דמוקרטית במובהק. חבל שוועדת טרכטנברג, רווית הסנטימנטים "החברתיים", מעודדת את השאיפה הרגרסיבית הזו להרחיב את מדינת הסעד הכושלת, שהבעיות שהיא יצרה הן גורם נכבד לנכותה של הכלכלה הישראלית. הדמוקרטיה הישראלית אף פעם לא היתה משהו שמונטסקייה, אבי תורת הפרדת הרשויות, או ג'יימס מדיסון, שטען כי תפקידו העיקרי של כל ממשל הוא להגן על זכויות הקניין מפני שרק זכויות קניין יכולות להגן על היחיד מפני עריצות השלטון - היו יכולים להתגאות בה. הדמוקרטיה שעוצבה בשם "היישוב" היהודי בארץ היתה מראשיתה שלטון ריכוזי של מיעוט, של אליטות פוליטיות וכלכליות שרתמו למשימותיהן (כמו שרותמים בהמה) את הציבור (אבק אדם) ואת כל משאביו. כך נוצרה ריכוזיות הכוח המשחיתה שממנה אנו סובלים עד היום. המעבר לשלטון "הימין" שהיה חף, אחרי ז'בוטינסקי, מכל משנה חברתית או כלכלית (למרות הציטוטים מחמשת המ"מים שאיש מתלמידי ז'בוטינסקי לא טרח ללמוד ביסודיות) לא היטיב עם הדמוקרטיה. מנחם בגין האמין במדינה ובכוחה גם כשניסה "להיטיב עם העם" או להחליף את המשק הסוציאליסטי שבנתה מפא"י בשוק חופשי יותר. גם בקרב חוגים הנחשבים אצלנו לליברליים התפיסה הדמוקרטית אינה עמוקה. היא מתמקדת בזכויות יסוד מופשטות ששופטים יכולים לפרשן כשרירות ליבם, מצב הגורם לעריצות החוק. שיא האבסורד ניכר בתמיכה של ישראלים ליברלים המקדישים את חייהם להקמת מדינה פלשתינית, בלי לחשוש שתמיכתם בהקמת רשות המדכאת את תושביה אינה מסייעת להנחלת זכויות אדם. עתה באה המהפכה החברתית ומאיימת לערער את היסודות במשטר הדמוקרטי בישראל ולהשליט עריצות של מיעוט פופוליסטי המנסה לאכוף את עמדותיו באלימות מילולית (לפי שעה) ובהפגנות. "העם דורש צדק חברתי", הם רועמים. מיהו אותו "העם" ומתי וכיצד הוא מינה את דפני ושותפיה - "ישראלים חדשים" עם אג'נדה ישנה של חד"ש, מיעוט קיצוני - לייצג אותו? האם מתכוונים הישראלים "החדשים" להחזיר אותנו לימי "קול העם", להכתיר עצמם כמי שנבחרו להנהיג ולהכתיב לממשלה נבחרת את סדר היום שלה בטענת שווא שהם מייצגים את כל "העם", וזאת בלי לקבל את הסכמתו? להנהגה הזו, שאיש לא בחר ויש המרננים כי יסודה בתככים ובתרגילי כוח שלא היו מביישים מפלגות ארגז ותיקות, יש יומרה לא רק לדבר בשמנו, אלא גם לדרוש באיומים שינויים שיעלו לנו במיליארדים מכספנו, בלי להסביר את משמעותם ועם מי ייטיבו ועל חשבון מי. אז הנה לכם מחאה שבאה לחדש לכאורה את החיים הדמוקרטיים, אך מנסה לכפות עלינו משטר בנוסח "הדמוקרטיות העממיות".
