אובאמה בעקבות בוש

לפני שנתיים, באותה תקופה של השנה, נתבשרנו כי ברק אובאמה זכה בפרס נובל לשלום. היה מי שחשב אז כי נשיא ארה"ב זכה בפרס מעט מוקדם מדי, אבל היינו אז בתקופה אופורית. השלום העולמי היה הלוא עניין של זמן. הבית הלבן החליף דייר, והנה לכם סיבה מספיק טובה לעולם טוב יותר.

בינתיים נכנס אובאמה לעניינים וגילה לא רק את אמריקה אלא גם את העולם. זה מסביר גם את נאומו הציוני באו"ם לפני כשבועיים, וגם את המלחמה הנמרצת שהוא מנהל נגד הנהגת אל-קאעידה.

אבל יש גם כאלה באמריקה, ובוודאי גם בעולם, התוהים היום לגבי "חוקיות" ו"מוסריות" (לשון ה"ניו יורק טיימס") חיסולו הממוקד של אנואר אל-אוולקי. ארגוני זכויות אדם בארה"ב מבקשים להזכיר לנו כי מדובר באזרח אמריקני, וכי החיסול הממוקד הזה, להבדיל מזה של בן לאדן בחודש מאי, נוגד את העקרונות האמריקניים. מבחינתם, מדובר בהוצאה להורג נדירה של אזרח אמריקני ללא משפט, בהוראת הממשל.

אותם אלה שמן הסתם הצביעו עבור אובאמה בבחירות ב-2008 ואפילו סגדו לו, מותר להגיד, מאשימים אותו כי לקח על עצמו בחיסול אל-אוולקי את תפקיד השופט, חבר המושבעים והתליין.

אבל האמת היא שאובאמה, הצונח בסקרים, הבין לקראת הבחירות למה מצפה אמריקה מנשיאה, ופועל דווקא על פי ה"עקרונות" האמריקניים, גם אם לא בטוח שזה יעזור לו על רקע הצרות הכלכליות - אבל הוא מנסה ללכת בעקבות קודמיו.

ב-17 בספטמבר 2001, פחות משבוע לאחר פיגועי התאומים, חתם הנשיא בוש על צו נשיאותי המאפשר ל-CIA לרדוף אחר טרוריסטים ברחבי העולם. ההנחיה לא הבדילה בין אזרחים אמריקנים ללא אמריקנים. אמריקה של בוש בחרה לרדוף אחרי כל טרוריסט המהווה איום על ביטחונה של אמריקה ואזרחיה. הנשיא אובאמה ממשיך את הקו של בוש.

גם "אביב העמים הערבי", יש להודות, ספג אתמול מכה. נשיא תימן, עבדאללה סאלח, יכול להגיד לנו עד מחר שאין קשר בין שובו מסעודיה לפני שבוע לבין חיסולו של אל-אוולקי שלשום. יהיה קשה להיפרד משותף במאבק בטרור גם על חשבון רצונם של ההמונים המבקשים להיפטר ממנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו