בולמים את המשך ההידרדרות החברתית | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בולמים את המשך ההידרדרות החברתית

, עודכן
0

במסיבת עיתונאים של סוף הקיץ שהכל חיכו לה, נמנע אתמול פרופ' מנואל טרכטנברג מלזעזע את אמות הספים, אבל בלם את המשך ההידרדרות החברתית-כלכלית אל אי הצדק.

הוא איכזב את ראשי "המחאה החברתית", אבל לא במידה שאיפשרה להם לתקוף אותו חזיתית. דפני ליף נהגה בתבונה כשהתייצבה מול המצלמות לראיון קצרצר כדי להביע הסתייגות מנומסת ולהבטיח תגובה מוסמכת רק היום לפני הצהריים. מפני שהדברים אינם חד-משמעיים.

תפיסת העולם של הוועדה היתה מאוזנת, אולי מאוזנת מדי: צמיחה כלכלית היא מפתח להצלחה כפי שטוענים האוצר ובעלי ההון, אבל יש גם מדדים נוספים כחלוקת נכסי המשק הלאומי בצורה הוגנת, וזה דיבר דווקא אל ליבם של פעילי המחאה.

טרכטנברג מציע להשקיע 60 מיליארד שקלים בחמש שנים בצדק החברתי ובתיקון העוול, ובעיקר בחינוך - וזה אכן עיקר העיקרים - והממוצע הוא 12 בשנה. בתוך כך, לבצע העברות תוך-תקציביות בשיעור 5 מיליארדים מהביטחון הממשי לביטחון הכלכלי.

הפרופסורים שהתייצבו לצד המחאה כאביה ספיבק ויוסי יונה, תבעו 20 מיליארדים בשנה תוך שבירת מסגרת התקציב, אבל בלי להגדיל את הגירעון על ידי מיסוי כבד יותר על הטייקונים. פער של 8 מיליארדים בשנה הוא סכום ענק, אבל גם המספרים האחרים כ-12 ו-20 מיליארדים אינם סכום זוטא.

המחאה החברתית אינה יכולה לומר ברצינות שהמלצות טרכטנברג חסרות ערך, אלא שהיא מציעה תוכנית חלופית יעילה ממנה. זה צליל אחר, חדש, של מחלוקת.

אם בסופו של יום ייאלצו הטייקונים להחזיר חלק מעושרם המופרז שגם טרכטנברג ועמיתיו לא מצאו לו צידוק; ואם סכומים גדולים אכן יוקצו למערכת החינוך ולהורי תינוקות של בית רבן ולמעונות לחלכאים ולנדכאים; ובעיקר, אם גברים חרדים ונשים ערביות יצטרפו למעגל העבודה במקום ליפול למעמסה על כתפי הציבור העמל - יימצא טעם לפעילות הוועדה, שקמה בזכות אוהלי המחאה.

רק שלתוכנית זו, ואולי אף במבנה משופר בעזרת הפרופסורים המתחרים של המחאה, מתגנבת נימה פסימית: שמא יגברו כוחות חזקים בממשלה ובכנסת לשחוק את ההמלצות ויותירו דחליל מן השלד; ושמא תהיה הטעיה והטיה, ובראשית הדרך או באמצעיתה תחזור בה הממשלה מהתחייבותה.

הן בימים אלה עצמם היא מכריזה שבכוונתה להפר את התחייבותה להעצים במשך עשור את הביטחון הלאומי, כפי שנקבע בוועדה בראשות דוד ברודט. מתווה ברודט היה פרי פשרה. פרי ויתורים של צה"ל. בתמורה הובטח לו שיוכל לתכנן את התעצמותו למשך עשור ללא זעזוע, והנה עתה - במקום לגייס את הכסף ממיסים ומהרחבת-מה של התקציב ומשיגור אוכלי החינם לעבודה - היא בחרה לפגוע בביטחון תוך מחיקת התחייבות קודמת. עבירה גוררת עבירה. הפרה גוררת הפרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר