ראש השנה מסמל, בכל פעם, תחילתה של דרך חדשה. אך נדמה שמכל התחומים, דווקא במערכת החינוך בכלל, והאקדמית בפרט, הדבר נכון ביתר שאת. תשע"ב צפויה להיות השנה האקדמית הראשונה זה שנים שבה ברור שהמערכת אינה צפויה לקיצוצים תקציביים מהותיים. יתר על כן, העובדה שהמערכת תזכה בתקצוב המאפשר הקמת מרכזי מצוינות מדעיים, מבטיחה שנה אקדמית מוצלחת. עם זאת, עלינו לשאול את עצמנו כמה שאלות: אין ספק שהרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה הביאה לתחרות מהותית על ליבו של הסטודנט המיועד. כל זמן שתחרות זו מבוססת על איכות הוראה טובה ושמירה על רמה אקדמית מעולה, מה טוב. אך כאשר אנו רואים תוכניות לתואר שני, הדורשות מהסטודנט נוכחות כמעט אפסית בקמפוס, האם אנו פועלים נכון? בנוסף, כאשר המוסדות הציבוריים מתוקצבים לפי מספר הבוגרים, הדבר מביא ללחץ ההנהלות, גם באוניברסיטאות, שלא להכשיל גם סטודנטים חלשים ביותר, וזו טעות! זאת ועוד, ההחלטה לעודד קליטה במערכת ההשכלה הגבוהה של סטודנטים מהמגזר החרדי ובני מיעוטים היא מוצדקת וחיונית לפיתוח הכלכלה הלאומית. מאידך גיסא, חובה עלינו לשאול, האם אין עוד מגזרים שאת קליטתם במערכת יש לעודד? למשל מועמדים מערי פיתוח ועולים חדשים מאתיופיה. עוד יש לתהות אם רצוי לעודד הקמת מוסדות אקדמיים פרטיים, כאלה שאינם מתוקצבים ציבורית, ללא כל בחינה של איכותם בשלב ההקמה? אין ספק שהוקמו בארץ כמה מוסדות פרטיים המקיימים איכות הוראה טובה, אך בד בבד הוקם בשנים האחרונות מספר ניכר של מוסדות, המחליפים למעשה את השלוחות הזרות, שאיכותן מוטלת בספק. האם מערכת ההשכלה הציבורית אינה חייבת לעודד לימודים של מקצועות מסוימים? כך למשל ידעה המערכת כבר מ-2002 כי ב-2010 יחסרו רופאים, אך החלה לפעול בנידון רק ב-2009, וכתוצאה מכך אכן קיים מחסור ברופאים. ברור כיום שבמדינה שכלכלתה מבוססת על תעשיות עתירות ידע, יחסרו בעתיד הנראה לעין מהנדסים ובוגרי הפקולטות למדעי הטבע. האם אנו עושים מספיק כדי לעודד את הנוער ללמוד מקצועות אלה? האם לא צריך לתת יותר מלגות ללומדים מקצועות הנחוצים למשק? האם ניתנות מספיק מכסות למוסדות המעוניינים להגדיל את מספר הסטודנטים במקצועות אלה? בתוך כך, האם אנו עושים מספיק כדי לחזק את הפקולטות למדעי הרוח? הרי עתידה התרבותי של המדינה מותנה בקיומן. ולבסוף, האם האקדמיה במדינת ישראל יכולה לוותר על הציונות, אשר היא יסוד קיומנו כאן? יש להביע דאגה מכך שאיפשרנו לפתח במערכת האקדמית קבוצות החושבות ששירת ההמנון הלאומי, הנפת הדגל וציונות בכלל הן תופעות מיותרות או שניתן לדון בהן. נצטרך למצוא את הדרך להוציא נושאים אלה מהדיון האקדמי בלי לפגוע בחופש האקדמי. נראה כי בצד התהיות שהעליתי, מותר לנו להסתכל אל שנת תשע"ב גם בתקווה. הישגיה המרשימים מאפשרים למדינה קטנה, החסרה משאבי טבע רציניים, לפתח כלכלה מהמתקדמות בעולם. נאחל לעצמנו לשנה הקרובה "כל שנבקש לו יהי". הכותב הוא פרופסור, נשיא המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
