מעולם לא היתה לי בעיה עם מחאות. להפך, אני בעד למחות נגד אי צדק, אי שוויון, נגד מחירים מוגזמים, נגד עוולות שונות, שלא חסרות במדינה שלנו. אני בעד מחאות כל עוד הן נעשות בכבוד הראוי ובאינטליגנציה ולא פוגעות באנשים חפים מפשע. את כל זה אי אפשר לומר על מחאת עובדי הרכבת, שהגיעה לשיא חדש של אלימות ביום חמישי האחרון. כן, עובדי הרכבת היקרים, שבראשם עומדת גילה אדרעי, יו"ר ארגון עובדי רכבת ישראל.
גילה היקרה, יש דרכים לגיטימיות למחות - למשל, להפגין, לכתוב מאמר בעיתונות, להתראיין בטלוויזיה, להשבית רכבות בהודעה מוקדמת וכדומה. אבל יקירתי, לעצור רכבת ביום חם, להוריד נוסעים באמצע המסילה, לכבות מזגנים ולנעול קרונות שבהם יושבים צפופים אנשים, ובהם נשים הרות וילדים, לא רק שזה מעשה מטומטם ואלים - אלא גם מעשה מסוכן, לא בטיחותי וחסר אחריות.
אין לי מושג קלוש מי יוזם הפרובוקציות שהגה את רעיונות המחאה המופרכים הללו, אולם אין ספק שוועד עובדי הרכבת פגע קשות באהדת הציבור אליו בשל מעשים אלה. ועל מה בעצם אתם מוחים?
על הרצון להעביר את הרכבת לידיים פרטיות? בכלל לא נכון, כי בסך הכל מדובר בוויכוח על הזכות לקבל קרונות חדשים שמגיעים עם צוותי האחזקה של החברה המייצרת אותם. זהו. זו לא הפרטה, מה גם שהפרטה היא לא כזה דבר רע בהתחשב בכך שהרכבת הלאומית שלנו אינה מתפקדת, לא עומדת בלוח הזמנים, מספקת שירות גרוע, גובה מחירים גבוהים וועד העובדים שלה מתנהג בבריונות ובאלימות. אולי כלל לא מגיע לכם לשרת אותנו, את הציבור.
בינתיים אנו מרגישים כאילו אנחנו משרתים אתכם. וזו האמת המרה. האמת היא שלציבור נמאס כבר מוועדי עובדים כוחניים, שפשוט משתקים כל גוף שהם שולטים בו. אני מאמינה גדולה בזכויות עובדים ובהוגנות, אבל מה בדיוק הוגן במשכורות של עובדי חברת החשמל, עובדי תברואה ועובדי נמלים, מלבד היותן משכורות מוגזמות ומופרכות עבור שירותים בינוניים ומטה-
לכן, גברת אדרעי, בשום אופן אל תשייכי את המאבק האלים של עובדי הרכבת למחאה החברתית. אתם יצאתם מהמעגל ברגע שהתנהגתם באלימות. זהו, פה הכל נגמר. עושה רושם שהרכבת ירדה מהפסים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו