ועדת הריכוזיות בראשותם של אייל גבאי וחיים שני פסעה בכיוון הנכון. היא אישרה את מה שהיה עד כה נושא המעניין רק חלק זעיר בציבור - שאין להמשיך במצב שבו מעטים שולטים ברבים בכספם של הרבים. בעלים של בנק אינו צריך לשלוט גם בחברות תעשייתיות. ועדת הריכוזיות קבעה כי או-או. או בנק המזרחי או קוקה קולה, או חברת ביטוח ועסקי פיננסים או מפעל מלט. הוועדה לא עשתה את כל כברת הדרך הנחוצה, אבל הרחיקה לכת בדרך ליעד. זה רשום לזכותה. היא גם הכבידה במידת מה על התנהלותן של הפירמידות, אבל לא פירקה אותן. שוב לא מספיק, אבל גם לא מעט. אתמול, בשעה שבנימין נתניהו וכלכלנים בכירים השתבחו בהמלצות הוועדה, נקלעתי באקראי לנווה שרת בתל אביב. בבית המרקחת השכונתי קניתי שני זוגות משקפיים במחיר של אחד, ו-11 ארטיקים בעשר אגורות. קיבלתי שיעור במשמעות פער התיווך של המונופולים והקרטלים. ההמלצה שפורסמה אתמול מצטרפת למהפכה בשוק הסלולר שהשלים משה כחלון, ולוועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי שהקים ד"ר יובל שטייניץ ושינתה פנים בתחום המשאבים הלאומיים. עתה נחוץ להמתין מעט לפרופ' מנואל טרכטנברג, ששלוחה בוועדתו עוסקת במונופולים ובקרטלים, בנמלים ובחשמל ובמשק החלב, והתמונה הכוללת יכולה להיראות חיובית מעיקרה. אך מה שעשתה אתמול הוועדה הוא כהשלכת גלגל הצלה לאדם הנאבק במים סוערים (דימוי השאול מנתן אלתרמן). ההצלה אינה מובטחת עדיין. לא נמל, לא חוף מבטחים, לא סיפון יציב. הדעת נותנת כי הממשלה והח"כים יעמדו עתה בפני לחץ אדיר של הטייקונים, שמחזיקים בחלק ניכר מכספי קרנות הפנסיה, שהן בסיס ביטחונו הכלכלי של הציבור הרחב. הם ינצלו את השימוע המוקנה להם ופעילות השדולות במסדרונות הכנסת כדי לשכך ולעמעם את ההמלצות, ובוודאי לחסום את הרחבתן. המאבק רחוק מסיום, והוא יתדרדר למקום רע אם יניחו הלוחמים את נשקם הציבורי והמילולי בתחושה כי השאירו אחריהם עולם מתוקן. גם אנשי המחאה החברתית - שגילו עניין מצומצם למדי במאבק על הפירמידות והקרטלים והמונופולים - יודעים כי הוא חלק מתביעותיהם, אם כי הן אינן מתמצות בו. זה פרק נכבד ב"צדק החברתי" שהם תובעים.
