מנהיג בורח מפשרה

בתיק המסמכים שנשא עימו אמש אהוד ברק לארה"ב לא היתה נוסחה מהפכנית למנוע את העימות הצפוי באו"ם בין ישראל לפלשתינים. היו בו עוד נוסחאות מהסוג המוכר, אך בשלב הנוכחי של המחלוקת המחריפה אין בהן כדי לשכנע את ההנהגה ברמאללה להעדיף משא ומתן על התכתשות מילולית במועצת הביטחון ובעצרת הכללית.

אבו מאזן הוא סרבן שלום עקבי. הוא הוכיח זאת פעמיים, בקמפ דיוויד ב-2000, וב-2009, כשנמלט כל עוד נפשו בו מפני אהוד אולמרט שהציע לו עולם ומלואו. אפילו הטוענים כי בנימין נתניהו הערים תנאים רבים מדי על חידוש המשא ומתן - ואני בהם - מודים שאבו מאזן הוא ששלל את חידוש המגעים. עובדה זו צפה כשמן על פני המים כאשר לא ניצל עשרה חודשים של הקפאת בנייה בהתנחלויות לדיון מוחשי עם ישראל.

עמדתה הגיונית וצודקת, אבל תוך כדי דבקות בה השתנו פני המזרח התיכון לבלי הכר. הן בעקבות האביב הערבי האימתני, הן עקב תוקפנותה של טורקיה בזירה המזרח-תיכונית.

בצומת זה השאלה אינה מה רמת ההוגנות בעמדת ישראל, אלא עד כמה חשוב לה לשוב ולהוכיח כי אינה הסיבה לשבר בקו העימות הישראלי-פלשתיני. נוכח בעלי ברית יגעים ולאים ועייפים עם כלכלה מרוטת נוצות, נוצרו נסיבות חדשות, שכמעט כופות על ישראל להוכיח לידידיה בעולם כי ידיה לא שפכו את הדם הדיפלומטי הזה. זאת אומרת, לשקול אם יש צורך לחזור על הניסוי של הקפאת בנייה זמנית.

מי שהיה צריך להוביל קו זה הוא על פי ההיגיון משה (בוגי) יעלון - מי שפיתח יותר מאחרים את התפיסה הנכונה כי בהיעדר כוונה פלשתינית לפשרה, חייבת ישראל לנהל מדיניות של "ניהול משברים". היעד הוא להוריד את גובה הלהבות. במילים מעשיות, מה מוכנה ישראל לעשות כדי שידידותיה השרויות בקשיים לא ידחקו אותה לפינת הבדידות הבינלאומית. באורח מעשי, האם בגלל השינויים הדרמטיים - הזרמים ההיסטוריים שתיאר נתניהו - הפוקדים את המזרח התיכון ראוי לשקול מהלך הוכחה מעבדתי נוסף ולהיענות לפניות להקפיא לזמן מה את הבנייה בהתנחלויות. כולם יודעים שמדובר בתביעה כוזבת. ב-44 שנים של התנחלות יישבה ישראל רק שני אחוזים מיהודה ושומרון. אבל זו התואנה הפלשתינית. עליה נשען אבו מאזן. המשמעות מבחינת ישראל היא ששוב תהיה תקופת זמן מוגבלת ללא התחלות בנייה, ולאחריה הן יתחדשו בתנופה כפי שאירע ב-2010. בהקבלה, ישראל מדינה עם תקציב דו-שנתי - והתחלות בנייה דו-שנתיות.

ביום רביעי ייפגשו ברק אובאמה ונתניהו. זו פיסגה במצב שבו ישראל חבה יותר ויותר לבעלת בריתה הגדולה. אם ירצה ראש הממשלה להביע הוקרה לנשיא האמריקני, הם יוכלו לשמוט יחדיו את השטיח מתחת לרגליו של היושב ראש הפלשתיני, ממש שעות לפני נאומו באו"ם. רק נתניהו יכול להעריך אם כדאי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו