על הביטחון - לא מהמרים
כמתנגד סדרתי לקיצוץ בתקציב הביטחון, הופתעתי לשמוע כי הוועדה בראשות מנואל טרכטנברג מציעה לצמצמו כדי לממן את שלל היעדים הראויים שהיא מבקשת לקדם בתחום החינוך והדיור והבריאות.
האם שכח הפרופסור כי הוא עצמו היה חבר בוועדה בראשות דוד ברודט שקבעה מתווה לעשור לתקציב הביטחון? ומה על המתווה, שכבר עם אישורו נחשב למינימום-
על מנת למנוע טעויות: הכבדה בתנאי השירות ובמשכו לחיילי קבע שאינם לוחמים? כן. התייעלות? כן, וזה מה שעושה חברת מקינזי המועסקת בשורות צה"ל. לחץ על הצבא לכבד את התחייבויותיו במסגרת ועדת ברודט? כן. יש סעיף נוסף? בבקשה. עד כאן.
קיימים שני לאווים: האחד, אסור למערכת הביטחון לאפשר לפקידי האוצר לנהל את תקציב ההגנה. בעניין זה אני יכול לומר ברמה של "סטודנט ידע אישי" - פקידי האוצר מכריעים בעניינים שאין להם מושג מה משמעותם. ביהירותם הם מסרבים ללמוד. אם מנכ"ל האוצר רוצה להכריע באשר לתקציב הביטחון, שיעניקו לו מינוי חירום כאלוף פיקוד הצפון ו/או הדרום בעיתות מלחמה.
הלאו האחר - צה"ל צימצם את כוח האדם שלו ופרס את רכישת כלי המלחמה. אילו היה הדבר תלוי באוצר, לא היתה עדיין שום כיפת ברזל מסוככת על יישובי הנגב. רשום לזכותו של עמיר פרץ שהתעקש.
האביב הערבי הוא צונאמי. אילו קמה בישראל ממשלה פוסט-ציונית, ניחא. אבל בשנותיה של ממשלה שגאוותה על זקיפות קומתה כפי שהיא נתפסת בעיניה - מה הטעם? האיומים גוברים, ולנוכח השינוי לרעה באנקרה ובטהרן ובקהיר ובעמאן וברמאללה, משדרת ישראל כי היא מעדיפה את "החיים הטובים" על פני מיגונה של מדינת היהודים.
פקידי האוצר ומערכת הביטחון מדברים זה על זה, וזה אל זה, כמו אוהדי מכבי והפועל תל אביב לקראת הדרבי. אך הייתי מצפה מכל הרמטכ"לים ששמעתי את דעתם במהלך כהונתם - אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק ושאול מופז ומשה (בוגי) יעלון ודן חלוץ וגבי אשכנזי, ועתה גם בני גנץ - לדבוק בעיקרון כי אין מהמרים על הביטחון הלאומי.
מניין ליטול את המיליארדים הנחוצים למימוש המחאה החברתית? המצע קצר מהשתרע והמסיכה צרה מהתכנס. ניפגש כאן מחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו