הבודדים ניצחו את הקבוצה

1. מכבי תל אביב יכולה להיות רגועה. אחרי ארבע שנים היא הולכת לנצח דרבי אחד לפחות ואם דרור קשטן לא יתחיל לאפס את חבורת האגואיסטים שלו, היא אפילו יכולה לקחת שלושה. כמו שהפועל ת"א נראתה אתמול מדובר בלא יותר מאוסף שחקנים שכל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט.

לא ברור על מה קשטן עובד איתם באימונים, אבל אפילו החבר'ה ששיחקתי איתם בשכונה בימי שישי, לפני הפרישה הכואבת, יותר מחוברים מהשחקנים שלבשו אתמול אדום.

שתי הבעיות הכי גדולות במחזיקת הגביע הן שי אבוטבול ועומר דמארי. הראשון ממשיך את היכולת החלשה מאז פתיחת העונה, פסים שלו מגיעים יותר פעמים ליריבה מאשר לחבריו, ועושה רושם שהוא מתקשה לשחזר את היכולת המופלאה שהפגין בפגרה בקרב על החוזה. החלוץ שהגיע ממלאבס אמנם כבש את שער הניצחון, אבל בעיקר איבד כדורים ועסק בכדרורים סתמיים וניסיונות לסחוט פאולים. אם הוא שווה שלושה מיליון יורו, מהראן לאלה שווה עשרה.

נקודת האור היחידה בהפועל היתה מירקו אורמוש, שהחליף במחצית את אלרואי כהן האנמי והפיח חיים באגף שמאל, שבו לא שיחק אף פעם. המהירות של הקרואטי הצעיר בתוספת הקלאסה של נוסא איגייבור (שהיה אתמול די בינוני) יאפשרו אולי לאדומים לחלום על תארים, אבל כמו שזה נראה עכשיו יחסי הכוחות בתל אביב הם כמו בתקופת נמני המאמן, רק להיפך.

2. בית"ר ירושלים יכולה לצאת מעודדת למרות ההפסד. אמנם מדובר בקבוצה די בינונית שחיה על אנרגיות (שהספיקו רק עד הדקה ה-50), אבל בדקות שהחמצן עוד הגיע למוח של השחקנים, הם עשו בית ספר לחבורת המיליונרים של אלי טביב, עם לחץ במרכז השדה שלא איפשר לאדומים לסכן אפילו פעם אחת את השער של הרוש. עם קצת יותר ניסיון הם גם ילמדו לשמור כוחות לדקות הסיום.

גם לקהל הצהוב מגיעות מחמאות. עדיין נשמעו פה ושם נהמות והם גם השליכו חפצים למגרש, שחלקם פגעו באבוטבול, אבל 2,500 רעשנים מהבירה האפילו על 10,000 אדומים שנראו מנומנמים כמו הקבוצה שלהם.

גם אחרי המשחק הם נשארו דקות ארוכות, הודו לשחקנים על הלחימה בעוד אוהדי הפועל התפזרו איש איש למחאתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו