עיסקת הודו: הישג ראוי להערכה

עיסקת הענק, שבמסגרתה תרכוש ממשלת הודו מרפאל לפחות 8,000 טילי נ"ט מדגם "ספייק" ("גיל" בעברית) וכ־300 משגרים, היא הישג עצום לתעשייה הביטחונית הישראלית, בכל קנה מידה. מעבר להכנסה הנאה הצפויה, כ־2 מיליארד שקלים, מדובר בהצלחה טכנולוגית ודיפלומטית נדירה, המספקת לתעשייה הישראלית רוח גבית שלה היא זקוקה כמו מים במדבר.

מבחינה טכנולוגית, מקדים ה"ספייק" את המתחרה האמריקני על העיסקה ההודית, ה"ג'בלין" מתוצרת לוקהיד מרטין, לפחות בדור שלם, ולפי כל המומחים שבדקו את שני הטילים, עולה עליו בכל הפרמטרים. ה"ספייק" הוא בעצם משפחה של טילי נ"ט נישאים, לטווחים שבין 2.5 ל־8 ק"מ, מדויקים מאוד, שנורים בשיטת "שגר ושכח": מפעיל הטיל נועל את מערכת הכיוון המתקדמת על המטרה - והטיל מתביית עליה ללא צורך בעקיבה עד הפגיעה.

אולם בעולם הקשוח של הסחר הביטחוני, יתרון טכנולוגי אינו מבטיח דבר, בייחוד כאשר מתחרים מול התעשייה האמריקנית. האמריקנים אינם מוותרים על שום עיסקה, גדולה כקטנה, בשום פינה של העולם. הם נלחמים מלחמת חורמה בכל יצרן אחר, גם אם הוא ממדינה ידידותית, כולל, כמובן, ישראל. כך, למשל, עיסקת ה"פלקון", מטוס ההתרעה שבנתה ישראל עבור סין, הוכשלה על ידי ארה"ב, וישראל נאלצה לשלם פיצויים ניכרים בגלל ביטולה; מטוס הקרב "לביא" (להבדיל ממטוס האימונים האיטלקי שנושא בישראל אותו שם, והגיע לאחרונה לחיל האוויר), לא נבנה בשנות ה־80 בגלל לחץ אמריקני אדיר שישראל תעדיף על פניו את ה־F-16; מכירת מזל"טים לרוסיה הוכשלה רק לפני חודשיים בלחץ אמריקני - ויש עוד דוגמאות רבות.

הייתי עד בגוף ראשון למאבק הבלתי מתפשר שניהלה בואינג נגד כוונת אל על לשקול רכישת מטוסי איירבוס, בשני סבבים. במהלך תהליך קבלת ההחלטה היה הנימוק העיקרי שהשמיעו תומכי בואינג הקשרים ההדוקים בין ישראל לבואינג בפרט ולארה"ב בכלל. איכויות המטוסים עצמם שיחקו, במקרה הטוב, תפקיד משני בלבד. שיאו של המאבק היה ראיון של שר הביטחון דאז, איציק מרדכי, שבו אמר כי רכישת מטוסי נוסעים מתוצרת איירבוס על ידי אל על "מסכנת את ביטחון ישראל". אל על, כזכור, רכשה בסופו של דבר את מטוסיה מבואינג.

סיפור ששמעתי ממקור מהימן מדגים עד כמה לא מוותרים האמריקנים אף על הזעירה שבעסקאות; מדובר על מכרז שפירסם מינהל הרכב הממשלתי עבור מכוניות לשרים. במכרז השתתפו רק מכוניות אירופיות. יום אחד הגיע טלפון מארה"ב, שביקש לדעת מדוע מכוניות מתוצרת אמריקנית אינן כלולות במכרז. "מדובר בסך הכל בכ־20 מכוניות", הקשו בישראל, "זה מעניין אתכם?" "אפילו מכונית אחת מעניינת אותנו", הגיעה התשובה הפסקנית.

סוכנויות הידיעות שדיווחו על העיסקה ההודית טרחו לציין את הלחץ הכבד שהפעילה ארה"ב כדי לזכות בה. הלחץ הניב עיכוב של העיסקה, ושל עיסקה נוספת להספקת טילי ים־ים מדגם "ברק" מתוצרת התעשייה האווירית. עתה יוצאות שתי העסקאות אל הפועל, ואל יקל הדבר בעיניכם, משום שבין ארה"ב להודו נחתם לפני זמן לא ארוך הסכם שיתוף פעולה צבאי לעשר שנים, והאמריקנים, כאמור, יודעים ללחוץ. כך שההצלחה של רפאל, בייחוד בימים שבהם דימויה הבינלאומי של ישראל לא מהמשובחים, ראוי בהחלט להערכה.