החשבון הכלכלי של החקלאות

אחת הטענות שזכתה לתהודה ציבורית בשיח "מחאת המילקי" היא שיוקר המחיה בישראל נובע מהימצאותם של ענפים רבים מחוץ לתחרות. החרוצים שבפרשנים מיהרו להצביע על החלב ועל הפירות והירקות כדוגמאות הבולטות לכך, ואף קבעו כי הלובי החקלאי, שלא מאפשר ייבוא ומונע הורדת מכסי מגן, הוא האחראי למחירים המופרזים. אך אם נצלול לתוך העובדות והנתונים, נוכיח כי טענות אלה אינן עומדות במבחן המציאות.

הורדת יוקר המחיה היא אכן אתגר עצום המונח בפני הממשלה, אשר נקטה בשנה האחרונה שורה של מהלכים חברתיים וכלכליים כדי להפחיתו. משרד החקלאות ופיתוח הכפר קבע לעצמו את הטיפול ביוקר המחיה במקטע החקלאי כאחת ממשימותיו החשובות ויזם מהלכים להפחתתו. נתוני מדד המחירים לצרכן לספטמבר 2014, שהצביעו על ירידה במרבית הסעיפים ואף בסעיף הדיור, הם ראיה לכך שמאמצי הממשלה נושאים פרי.

אבקש, אפוא, לבחון לעומק את החשבון הכלכלי האמיתי של חקלאות ישראל. בשוק המקומי לפירות ולירקות קיימת תחרות משגשגת, אין פיקוח מכסי והייצור מתבצע על ידי אלפי מגדלים, המחליטים בכל שנה אם להגדיל או לצמצם את הייצור. זאת ללא התערבות מצד גורם ממשלתי כלשהו. הם גם מייצאים כמויות גדולות, בעיקר לאירופה ולרוסיה, שם התמורה לתוצרת הטרייה גבוהה משמעותית מאשר בארץ. החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ערכה לאחרונה השוואת מחירים קמעוניים של פירות וירקות בישראל מול מדינות אירופה וארה"ב, ונמצא כי מחיריהם של רוב הפירות והירקות בחו"ל גבוהים יותר. בחינת מחירי הפירות והירקות לאורך השנים מעלה שהמחיר הריאלי של פירות וירקות היום נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה למחירים לפני 20 שנה, זאת למרות הזינוק במחירי המים, הגורם לייקורן של התשומות החקלאיות.

עדיין ייתכן כי בתקופות מסוימות, עקב תנאי מזג האוויר או בשל מזיקים, המחיר של פרי או של ירק כלשהו יעלה באופן חד, כפי שהיה עם מחירי העגבניות בשבועיים האחרונים. במצבים כאלה משרד החקלאות מגיב באופן מיידי ומאפשר ייבוא ללא מכס כדי להתגבר על המחסור. כך פעלנו בחורף האחרון כאשר איפשרנו ייבוא זמני של ירקות אחרי הסופה הקשה, וכך היה עם הגדלת מכסות ייבוא התפוחים בקיץ.

גם מכסי מגן מייבוא של תוצרת חקלאית טרייה אינם המצאה ישראלית אלא קיימים כמעט בכל מדינה בעולם. לדוגמה, באיחוד האירופי קיימים מכסים גבוהים על מוצרי חלב. ההבדל בין האיחוד לישראל הוא ששם מדובר בשוק ענק של 28 מדינות. כך מושג האיזון בין מצבים של עודף היצע באזור מסוים לחוסר היצע באזור אחר, וגם מתאפשרת יותר תחרות במקטעי העיבוד והשיווק.

מערך הפיקוח על מספר מצומצם של מוצרי מזון בישראל אמנם לא אידיאלי ואינו פותר את מלוא בעיית יוקר המחיה אך הוא בהחלט מועיל לצרכנים במקטעים שבהם קיימים ריכוזיות גבוהה וחוסר תחרות. הממשלה תמשיך להשתמש בכלי הפיקוח גם בעתיד במקומות שבהם קיימים כשלי שוק שאינם מאפשרים תחרות הוגנת.

מעבר לכל מה שנאמר עד כה, חשוב להדגיש כי חקלאות ישראל אינה נמדדת בערכים כלכליים בלבד. מקום המדינה ועד היום היתה החקלאות חלק מהאתוס הלאומי, עיצבה את הגבולות, והיתה ועודנה גורם חשוב בשמירה על אדמות המדינה ועל קיום ההתיישבות בפריפריה. בראשית ימיה של המדינה היתה החקלאות לענף כלכלי עיקרי והיוותה את חלק הארי של הייצוא, אך זה פחת בתהליך טבעי של המעבר מכלכלה מתפתחת לכלכה מפותחת. הצטיינותה של חקלאות ישראל בעולם כיום והיותה מודל טכנולוגי בתחום זה מעצימים את תרומתה לייצוא, מרחיבים את מעגלי התעסוקה במשק וטומנים בחובם גם תרומה מדינית שאין להפחית בערכה. לפיכך, בד בבד עם המאמץ להפחתת יוקר המחיה במדינת ישראל, חשוב לפעול לחיזוק החקלאות ולחיזוק החקלאים.