הנאום שלא שמעתי בהפגנה

לדפני ליף ולחבריה התהילה על שעוררו את עם ישראל מהתרדמת שלו וגרמו לו להבין שהוא עבד בשיטה כלכלית קלוקלת, וכי ביכולתו, אם רק ירצה, לשנות אותה. עכשיו נותר רק לקוות שכל המוחים למיניהם יתבגרו ויבינו כי צויחת סיסמאות אינה מספיקה. צריך ללמוד את המציאות. צריך ללמוד כיצד כלכלה מתפקדת. אז הנה הצעה לנאום הבא של ליף:

כמו הרוב, גם אני וחבריי הזנחנו במשך שנים רבות את הבעיות הכלכליות והחברתיות ההופכות את החברה שלנו למרוששת. ראינו כיצד עם מוכשר ביותר, במדינה שהושקעו בה מאות מיליארדים ממקורות חוץ, אינו מסוגל להתפרנס בכבוד עקב שיטה כלכלית-פוליטית מעוותת. ראינו ושתקנו. טעינו.

כדי לשרוד ישראל זקוקה לכלכלה בריאה, יצרנית וחדשנית שתאפשר לתושביה רמת חיים מכובדת ואפשרות לממן את הוצאות הביטחון הגדלות שלה. המאבק על שינוי השיטה הכלכלית-חברתית הפסולה הוא המאבק על שרידותה של ישראל.

עלינו לבחור בין המשטר הקיים, שבו הפוליטיקאים גוזלים את מרבית ההכנסה של יחידים ושל משפחות בתואנה שהם מספקים לנו שירותים חיוניים שהם אינם מסוגלים לספק ביעילות, לבין משטר הפוגע בפריון של העובד ומפקיר אותו לחסדי הטייקונים מפקיעי המחירים, לבין משטר המעודד יזמות ופריון. עלינו להחליט אם אנחנו סומכים על עצמנו שנפעל במצוינות במשטר של שוק חופשי, פתוח, תחרותי והוגן, המעודד יעילות וחדשנות, מחירים סבירים ושכר הוגן - או שנמשיך להיות עבדים למשטר הביורוקרטי.

בישראל של שנת 2011 הריכוזיות וחוסר התחרות מנוונים את המשק. הקצאת אשראי מעוותת נותנת לטייקונים לשחק בחסכונות שלנו כדי לספסר בקניונים במוסקבה או בבנקים שוויצריים ובלירה הטורקית. הקצאת אשראי מעוותת מונעת אשראי חיוני מעסקים קטנים שהם מנוע הצמיחה של כל משק. היא גורמת למחנק אשראי בנגב והגליל ומונעת מהם להתפתח.

הריכוזיות וחוסר התחרות מאפשרים הפקעת מחירים בעשרות אחוזים. פירוק הריכוזיות יביא לתחרות, וזה יביא להורדה משמעותית של המחירים. ואז כל אחד מאיתנו יוכל לקנות הרבה יותר בסכום שהוא משתכר היום, והתחרותיות תביא לעלייה משמעותית בערך המשכורת של כל אחד מאיתנו. הריכוזיות אינה רק באשמת הטייקונים, גם אנחנו אשמים - כי נרדמנו בשמירה! בל נשלה את עצמנו - בעלי ההון לא היו מסוגלים לגזול מאיתנו חלק ניכר מההכנסה שלנו בלי תמיכה או הסכמה של חברי הכנסת, ואנחנו לא דאגנו שחברי הכנסת ימלאו את תפקידם: לייצג את הציבור שבחר בהם ולא את הטייקונים.

המאבק בריכוזיות אינו שאלה של מחלוקת בין ימין לשמאל, אלא מאבק שתוצאותיו יקבעו אם המדינה תתקדם כלכלית וחברתית או תיסוג.

חייבים לשים קץ לריכוזיות המשחיתה את הכלכלה ואת הפוליטיקה. נקווה כי הפוליטיקאים יפנימו זאת ויפסיקו לגזול מאיתנו מיסי עושק. נקווה כי בעלי ההון יפנימו זאת ויבינו כי אנשים מוכשרים מסוגלים להרוויח במשק תחרותי. התפיסה המונופוליסטית רק מזיקה במשך הזמן גם לבעלי ההון וראוי שגם הם יילחמו בה.

עמיתיי, הפעם שחר חדש באמת יפציע אם סוף סוף נילחם בעד חירותנו הכלכלית ולא ניתן לשום קבוצה של אנשים, לשום פטרונים - מכל סוג שהוא - לשעבד אותנו ולעשות אותנו לעבדים של שיטה פסולה ומזיקה. הגיע הזמן להתבגר. לא לבקש ש"המדינה" או "הממשלה" יפתרו לנו את כל הבעיות. עלינו להפסיק לשגות באשליות ולהילחם על הרחבת תקציב הממשלה. הרחבה כזו פירושה מיסים כבדים שיוסיפו עוד מיליארדים למערכת בזבזנית בתקוות שווא שתוספת ענק כזו תעשה אותה לטובה וליעילה. עלינו להחזיר את החופש הכלכלי ואת חופש הבחירה לאזרח.

הכוח להשיג את החירות הזאת בידינו. בואו נשתמש בה באחריות ובנחישות.