הרופאים המתמחים, שמאיימים לממש ביום ראשון הקרוב את הודעות ההתפטרות שלהם, הציבו שש מטרות מרכזיות כדי לסגת מההתפטרות הקולקטיבית: תוספת של 1,000 תקנים למתמחים, הגבלה ל-6 תורנויות בחודש לכל רופא מתמחה, שכר של 50 שקלים לשעה במשכורת הבסיס, תמרוץ הרופאים בפריפריה, אי חיוב הרופאים המומחים בתורנויות לילה וסופי שבוע והגדרת מנגנוני אכיפה אפקטיביים על ההסכם. בהסכם השכר החדש יש מענה טוב לחלק ניכר מדרישות הרופאים המתמחים, כולל תוספת של 1,000 תקנים חדשים של רופאים, הגבלת מספר התורניות, תוספות שכר של 49% בממוצע לשכר כל הרופאים ועוד הרבה יותר מכך לרופאים בפריפריה, מענקים של עד חצי מיליון שקלים לרופאים שעוברים לפריפריה ועוד. נכון שההסכם החדש לא כולל ולא מבטיח רפורמה מקיפה במערכת הבריאות הציבורית, אבל הוא גם לא אמור היה ולא יכול היה להיות כזה. עם זאת, הוא מיישם בפועל במידה רבה את הדרישה לצדק חברתי במתן העדיפות הברורה לפריפריה. במסיבת העיתונאים שהתקיימה לפני שבוע אמר שר האוצר יובל שטייניץ שהוא גאה מאוד גם על מה שלא כלול בהסכם השכר החדש עם הרופאים. בין השאר, לא כלולים בו הפעלת שירותי רפואה פרטיים בכל בתי החולים הציבוריים כפי שדרשה ההסתדרות הרפואית בגיבוי מאסיבי של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ומנהלי בתי החולים הגדולים והחזקים בארץ. כניעה לדרישה להפעלת שר"פ היתה עלולה להביא להרס מאסיבי של הרפואה הציבורית בארץ ולקריסה מוסרית וחברתית של שירותי האשפוז במדינה. בשלב הראשון היא היתה מועילה לחולים העשירים, לרופאים הבכירים ביותר (והעשירים) ולקופת בתי החולים הגדולים דוגמת איכילוב, שיבא ורמב"ם. רבים במערכת הרפואית סבורים, ובמידה רבה של צדק, שבתי החולים הגדולים משתמשים ברופאים המתמחים במאבק שלהם - אשר בינו ובין צדק חברתי אין דבר וחצי דבר.
