בין ורשה לפאריס

1. ערב המשחק, התחושה הכללית המשודרת מכל עבר - שישראל עדיפה על יוון - לא מרשימה את פרננדז. מבחינתו "אנחנו הולכים לשחק נגד אחת הנבחרות החזקות באירופה". האמת היא שאין לדעת מה באמת עובר במוחו של המאמן, שהרי עד היום קשה היה להבחין בקו מקצועי מסוים שמנחה אותו (מלבד זימונים סיטונאיים והזויים של שחקנים).

צריך כבר להפנים שאין טעם לעסוק שוב בדרך של פרננדז, בהצהרות שלו, בזימונים המופרכים, בהרכבים ובעשרות השחקנים שעברו בתחנת המטרו שהוא בנה בצומת אבא הלל. צריך להבין שמה שחשוב זה מבחן התוצאה, וכמו במבחן אמריקאי, זה במקרה יכול להצליח. כך או כך, בתוך ארבעה ימים נדע אם הרכבת של לואיס נוסעת לקייב ולוורשה, או שמא לפאריס.

הנבחרת צריכה להשיג ארבע נקודות השבוע. מאחר שידוע עד כמה קשה לנצח את קרואטיה בזאגרב, צריך לעשות הכל כדי לנצח הערב ויש לנו את כל הכלים לעשות זאת.

2. מבחר השחקנים בקישור ובהתקפה הוא יוצא מן הכלל. יש לנו שחקנים איכותיים שמסוגלים להכריע את המשחק בפעולה אישית טובה, ומול ההסתגרות היוונית הצפויה, מהלכים כאלה עשויים לעשות את ההבדל. בניון, רפאלוב, זהבי, שכטר וגולסה מרכיבים רשימה חלקית בלבד של שחקני הכרעה, אבל העניין הוא ששכטר צפוי לשחק כחלוץ בודד והוא הרבה יותר אפקטיבי כחלוץ שני. לצידו הייתי רוצה לראות את תומר חמד, שבסגנון שלו משלים היטב את חלוץ קייזרסלאוטרן.

בקישור היה אפשר לוותר על אלמוג כהן תמורת נאתכו, שעדיף עליו בבניית ההתקפות, בהחזקת הכדור ובהצטרפות קדימה. החשש הגדול הוא מהחלק ההגנתי. משחק ההגנה שלנו לוקה בחסר וזה לא חדש. חוסר התיאום והמרחק בין השחקנים, כפי שבא לידי ביטוי במשחק ההכנה האחרון, מעורר דאגה. הנבחרת תלויה כרגע ביכולת של דודו אוואט כדי לא לספוג, ובהרבה עזרה מצד אלילת המזל.

על הרקע הזה, חבל שפרננדז לא ניצל את המשחק מול חוף השנהב כדי לתרגל את הרביעייה האחורית שצפויה לשחק הערב. אבל איך אפשר לתרגל, אם המגן השמאלי שצפוי לשחק, עומרי בן הרוש, מוזמן בפעם הראשונה? מה קרה, מיצינו את טוואטחה אחרי משחק אחד? המתורגמן/עוזר של הצרפתי, סיפר שמגן נתניה נמצא במעקב כבר תקופה ארוכה, אז מה הולידו הדו"חות השבוע שלא היה ידוע לפני כן? הילד של מכבי חיפה כבר עשה את טבילת האש, הוא נמצא בכושר טוב ושיחק מצוין נגד גנק, אז למה להוציא אותו. הוא גם נותן לנבחרת עוד אופציה בהתקפה מול הצפיפות שהיוונים ינסו ליצור. ואגב, מה הסיפור עם רמי גרשון, שהגיע בתוך זמן קצר למעמד כזה שמקומו מובטח, גם כשהוא לא משחק תקופה ארוכה בשל פציעה.

בכל מקרה, הנבחרת מתקשה לשמור על רשת נקייה וזו נקודה בעייתית, משום שיוון, עם כל המגבלות שלה, היא נבחרת שמסוגלת "להרוג" את המשחק אם תבקיע שער. עם זאת, תוצאת תיקו תשרת את האורחים, כך שזו תהיה המטרה העיקרית שלהם במשחק ולא נראה אותם לוקחים יותר מדי סיכונים כדי להבקיע.

3. נבחרת יוון היא נבחרת הגנתית בצורה מובהקת, שעדיין לא נוצחה בטורניר הנוכחי. אולם, היא סיימה בתיקו ביתי עם גאורגיה וניצחה בקושי רב את לטביה ומלטה, כך שאין ממה להיבהל. המאמן פרננדו סנטוס, שהחליף את אוטו רהאגל, לא ערך שינויים בסגנון המשחק, כך שיוון הנוכחית דומה מאוד לתקופתו של הגרמני, שהביא לאתונה את גביע אירופה ב-2004.

הכדורגל שלה מאורגן אבל שבלוני, איטי ומבוקר עם מרכז שדה מתוגבר, שבנוי עדיין על קצוראניס וקראגוניס, השרידים מהנבחרת שזכתה בכתר האירופי. ראינו את השניים בשבוע שעבר במדי פנאתינייקוס מול מכבי ת"א והם רחוקים משיאם. בחלק ההתקפי יוון היא נבחרת מוגבלת בעלת תפוקה דלה. הדברים הטובים בהתקפה היוונית מגיעים מרגלי פטצפצידיס המסוכן, שלא ברור אם יפתח בהרכב.

נכון להיום, הנבחרת היוונית נמצאת במשבר גדול, אז הגיע הזמן שאחרי 12 שנה ישראל תשיג ניצחון מול נבחרת שמתמודדת איתה על העלייה, ובואו נקווה שזה יקרה הערב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו