הנתונים מספרים את הצד השני של מה שמכונה מהפכת האוהלים. הציבור הישראלי עובד קשה ושיעורי האבטלה כאן נמוכים ביותר. יש חלקים רחבים בציבור שמצליחים לרכוש רכבים חדשים וליהנות מפירות הצמיחה הכלכלית, ועדיין, נשאלת השאלה כיצד מתעוררת מחאה כל כך רחבה בזמן שנתוני שיעור המובטלים נמוכים כל כך. ההסברים מגוונים. הראשון נעוץ בכך שכוח הקנייה של הישראלים נשחק בשנים האחרונות. זה נכון ש"כולם" עובדים, אבל מה שהם יכולים לקנות עם המשכורות שלהם הצטמצם מאוד. במילים אחרות, רבים יותר מבעבר לא גומרים את החודש, בין היתר בגלל מחירי הנדל"ן שגאו וגרמו למשכנתאות להתנפח - וכמובן לשכר הדירה. הבעיות רבות ומורכבות, וכשאנשים לא גומרים את החודש הם מתפנים להשוות את סל הקנייה שלהם לזה שקיים בחו"ל. זה קל יותר היום, ולכן מקומם יותר. בנוסף לכך, נתוני האבטלה לא מספרים את כל הסיפור. שיעור המשתתפים בשוק העבודה הוא לא גבוה כל כך ביחס למדינות העולם המערבי. יש ציבורים רחבים שאינם עובדים, כמו המגזר החרדי והנשים במגזר הערבי. הם נתמכים על ידי מערכות הרווחה הישראליות וחיים מקצבאות. זאת תמונת הראי של נתוני האבטלה, והיא עדיין קשה. שילוב המגזרים הללו בשוק העבודה וטיפוח מערכות החינוך שלהם - גם אם בכפייה, יסייעו בטווח הארוך להפוך נתוני אבטלה פנטסטיים לכאלה שגם ירגישו כך.
