על סיפה של שנת לימודים חדשה ניתן לשרטט מיפוי של הזכות והחובה, ובעקבות זאת להציב משימות חדשניות ברמה סבירה. יש לצמד של גדעון סער והמנכ"ל שמשון שושני הישגים. אופק חדש וחיזוק אזורי-הספר ושנה הנפתחת ללא שביתה ותחילת דיגוש על ערכי הציונות שבתחום ההסכמה הלאומית ולימוד ההמנון וטיולים בכל רחבי הארץ נרשמים ככף זכות. קיפוח התלמידים האתיופים ומעמדן הנחות של תלמידות במערכת החרדית, וגרוע מכל - היעדר תוכנית ליבה של לימודי חובה המשותפת לכולם - הם גירעונות בולטים. מה שנחוץ במיוחד למערכת חינוך זו הוא דיגוש המאמץ העצמי. העשורים האחרונים התאפיינו במסר אשר דילל את המחויבות לקהילה, לכלל, לאומה, לציבור. מקומם של ערכים אנושיים ויהודיים נתפס על ידי סיסמת ה"מגיע לי". בעיני התלמיד השכיח, האחריות לתוצאה מתסכלת מוטלת על כתפי מישהו אחר - הורה או מורה - ותמיד יימצא אבא שיאיים על המחנך אם לא ייענה לתביעת הילד החמוד. הכל נכון. הזכויות צריכות להישמר ולהינתן, אבל הרוח הכללית חייבת להשתנות, והיא מתמצה לתביעת כל אחד מעצמו. מאמץ, אפילו מאמץ שיא. רצון להגיע לא תמיד לתוצאה הטובה ביותר - הן המקום הראשון ממילא שייך רק לאחד - אבל לתוצאה הטובה ביותר שהצעירה והצעיר יכולים להגיע אליה לפי כישרון הטבעי בתוספת מאמץ השיא. יש ליעד הזה מחירים, ואין להתעלם מהם. שכן מי שאינו מגיע למיצוי מלא של יכולתו, או מגלה לאכזבתו כי היא נמוכה משל חברו, עלול לשלם מחיר אישי המחייב התערבות פסיכולוגית להגנתו. אין זה דבר של מה בכך. במצבים חריגים וקיצוניים כאלה צריך הציבור לחוש לעזרת התלמיד ולמנוע את שקיעתו ולאפשר לו להמשיך כרגיל. אין עוררין על כך. אך המסר העיקרי הוא של מאמץ לימודי. במתמטיקה ובהתעמלות ובתנ"ך. לחנך לנחישות, לרחק מפינוק יתר (המילה "לפנק" קיבלה הקשר רע בשפה של הדור הצעיר) ולחתור בהתמדה אל היעד, גם אם בסופו של דבר לא תמיד מגיעים. העולם של פעם הוא העולם של המחר. המערב הדמוקרטי מול התיאוקרטיות, הפטריוטיזם הצרוף מול המיצוי האישי, רדיפת הצדק והנכונות להיאבק עליו כנגד פער גדול ועוול של הקפיטליזם החזירי, ערכים ועוד ערכים מול אני לעצמי. היהודים בנו שתי מערכות: סיוע ציבורי וחמלה וערבות הדדית מזה, וחובה שכל אדם ישתדל בראש ובראשונה להפיק הישג מעצמו בטרם יבקש את עזרת הציבור. "אל תצטרך לבריות", כמאמר המורשת היהודית, או "אל תשאל מה אמריקה יכולה לעשות למענך אלא מה אתה למענה" - כלשונו של ג'ון פיצג'רלד קנדי. ההורים יזעמו. התלמידים לא יאהבו. אבל סער יכול להוביל מהלך היסטורי אם ידבק בסיסמת סיירת מטכ"ל שמקורה בקומנדו הבריטי - "המעז - מנצח".
