כמו רעש אדמה

בדרום אין כל חדש. פעולת טרור ששמה קץ להפסקת אש בת כמה חודשים אינה אירוע חד-פעמי. גם התגמול הישראלי אינו מחזיר באחת את המצב לקדמותו. טרור נוהג כרעש אדמה. גם אם אינו נושא בחובו עוד זעזוע חזק כמותו, הוא גורם לגל של רעידות זעירות. הן רבות. רק לאחריהן שב השקט עד להפרתו הבאה בפעולת טרור נוספת.

כאשר נענתה הממשלה, בגלל שיקולים מגוונים, לפנייה המצרית לוותר על חלק מתגובתה לרצח לפני שבוע מצפון לאילת, היה ברור כי יהיו מטחים נוספים בטרם רגיעה זמנית מוחלטת. יש לכך סיבות שונות, כמו הנטייה הפלשתינית שהירי האחרון ייצא מקנה תותח או מרגמה לעבר ישראל, וכן בשל בעיות בפיקוד המרכזי ובשליטה של חמאס על המתרחש בכל חלקי הרצועה.

הטפטוף הלך ונחלש, אבל לא נפסק כליל, ובנקודה זו חשו ישראלים רבים כי התגובה לא היתה מספקת, והשלימו בחוסר רצון עם הפסקת האש. אך אז צץ עניינו של איסמעיל אסמר, שהיה בעיצומו של מהלך טרור מתגלגל, ולישראל לא היתה סיבה והצדקה להמתין עד שייצא לפועל. אלמלא ההכנות לעוד פעולת טרור, לא היה צה"ל פועל נגדו זמן כה קצר לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה.

פחות משבוע לפני פתיחת שנת הלימודים ופחות מחודש לפני פתיחת עצרת האו"ם שתדון, כנראה, בבקשה פלשתינית להכיר בה כבמדינה לכל דבר, מרחב הפעולה הישראלי מצומצם למדי. במהלך ספטמבר יצומצם עוד יותר. סביר להניח כי נכון יותר לפגוע עתה במחבל בכיר כאסמר מאשר בחודש הבא. כך חזר הדרום לכוננות שיא. שוב חווה את המרחב המוגן. ראה את כיפת ברזל נפרסת. זרם המתכת הלוהטת הנוחת על יישובי הנגב נסגר טיפין-טיפין, עד הפעם הבאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו