אם וכאשר ייפול משטרו של בשאר אסד, תוכל טורקיה - בצדק - לזקוף לזכותה נקודות רבות במהלך ההיסטורי. זמן רב עבר מאז תחילת המהומות ב-15 במארס עד שהליגה הערבית, ובראשה סעודיה, גינתה בתקיפות את הדיכוי בסוריה. נדרש גם לאמריקנים זמן רב עד שמזכירת המדינה הודתה כי "סוריה תהיה טובה יותר ללא אסד". אנקרה של ארדואן, הידידה הגדולה של דמשק, היתה הראשונה שהיפנתה לה עורף והיא גם זו שמקשיחה עתה את הטון נגד אסד. טורקיה - מעצמה אזורית שרואה עצמה מעצמה עולמית יחד עם סין, רוסיה, הודו וברזיל (מדינות ה-BRIC) אל מול אמריקה השוקעת - אינה יכולה שלא לנהוג בדיפלומטיה פעילה מול הנעשה אצל השכן. אנקרה לא רק הבינה את גודל השעה ואת הרצון הכן של העם הסורי להביא לשינוי בסוריה, אלא זיהתה את הפוטנציאל השלילי הגדול שגלום באי היציבות בסוריה, הנוגדת את האינטרסים הטורקיים. יש להבין כי בעקבות המהומות בסוריה גבר הקשר בין דמשק לטהרן. טורקיה לא אוהבת התקרבות זו, בלשון המעטה. אנקרה וטהרן מנהלות רומן שהוא אחד הצבועים ביותר שאנו מכירים היום. יתרה מזו, בעקבות המהומות גם השיעים בעיראק עברו לתמוך באסד. גם את זה טורקיה הסונית אינה אוהבת. ארדואן גם יודע כי יום יבוא ואסד, הנתמך בידי השיעים, יתבקש להחליש את טורקיה, יריבתה הטבעית של איראן באזור, ובסיוע המחתרת הכורדית יש לו גם היכולת להשיג מטרה זו. מבחינת אנקרה, משטר סוני בדמשק יכול להבטיח לה בעתיד הרבה יותר יציבות.
