לונדון בוערת: משמעות המהומות

ערוץ BBC הבריטי הציג אתמול לצופיו שתי תמונות בולטות בניגודן: האחת של לונדון היפה והמתמרקת לקראת האולימפיאדה הקרובה, והאחרת של לונדון בוערת. הצילום היפה נלקח מהארכיון, האחר משידור ישיר מהשטח. בינתיים התפשטו המהומות גם לערים אחרות: ליברפול, ברמינגהאם ובריסטול. בריטניה, אולי הסמל הגדול של הצלחת מדיניות ההגירה באירופה, מדינה שידעה ויודעת לכבד מהגרים מקהילות זרות, סופגת עתה סטירת לחי מצלצלת.

בריטניה, האימפריה לשעבר, פתחה את שעריה בפני כולם וכיבדה את מיעוטיה במשך העשורים האחרונים. בניגוד לצרפתים, שהחלו לשקול אם עשו טעות ביחסם לרב-תרבותיות - וזאת לנוכח העובדה כי אחת לכמה שנים המהגרים בה יוצאים לרחובות, שוברים, הורסים ובוזזים - התמידו האנגלים באמונתם. כזכור, באמצע העשור שעבר בערה צרפת, בעיקר פרבריה, והאופוזיציה הצרפתית אמרה אז - חבל שלא לקחנו דוגמה מבריטניה בנוגע לשילוב המהגרים. צחוק ההיסטוריה בקע השבוע מלונדון ומערים נוספות.

מי ששמע את ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון נואם - שמע מנהיג שאינו חושש לצאת למלחמה למען הסדר. במשך כל שעות הבוקר הוא קיבל לכך גיבוי מהפרשנים השונים. כולם ביקשו את הקשחת הטון ופעילות משטרה נמרצת. היה אפילו אחד שתהה מדוע לא לעשות בלונדון את מה שהרשינו לעצמנו לעשות באירלנד. לפחות אף אחד לא הרחיק לכת עד כדי השוואה לפעילות הבריטית בלוב. אמנם אף אחד לא דרש, חלילה, להפציץ מפגינים, אבל אין ספק שתושבי לונדון לא היו מתנגדים לראות זרנוקי מים נגד המפגינים, ואולי אפילו את הצבא נכנס לפעולה. בינתיים הודיעה שרת הפנים תרזה מאי כי לא צריך צבא וכי לא ישתמשו בזרנוקי מים.

16 אלף שוטרים יצאו אתמול לרחובות לונדון. מכל אזור אפשרי הם נקראים לדגל. בריטניה יודעת שהיא עתה במלחמה. מלחמה של ממש. במשך עשרות שנים לא נראו מחזות שכאלה. פתאום הבריונים (YOBS), שנהגו לעשות בלאגנים בעיקר במשחקי הכדורגל, יוצאים לרחובות. אליהם הצטרפו השחורים והמוסלמים, ובעצם כל מי שחש מקופח ומלא שנאה משתולל עכשיו.

יש מי שיגיד שזו תוצאה של המצוקה הכלכלית. שרת הפנים הבריטית אינה מקבלת זאת. אין ספק שיש צדק בדבריה. אירופה מוכנה לספוג עונש על ימי הקולוניזציה, והיא מאמצת בתמורה את המהגרים. אבל יש גבול לתשלום.

קמרון כבר דיבר על הבעיה בנאום מכונן שנשא בפברואר, אז אמר כי מעתה יצומצם החופש התרבותי של המהגרים - חופש שהצמיח, לדבריו, גם קיצוניות וטרור. הוא דיבר על ליברליזם קשוח שיחייב את כולם להתיישר על פי "ערכים משותפים".

רבים התנגדו לו אז. אולם עתה אירופה מבינה כי אין לה ברירה. היא מתחילה להתעורר. שימו לב למרקל, לסרקוזי, לדמקון. הם מדברים היום באותה שפה. הם נטשו את האנגלית, את הצרפתית ואת הגרמנית לטובת שפה משותפת שלא מוכנה לסבול עקב הגישה הרב-תרבותית.

וכאילו כדי להדליק נורה אדומה פירסם השבוע "הסאנדיי טלגרף" כי בתוך 40 שנה אחד מכל חמישה אזרחי האיחוד האירופי יהיה מוסלמי. עד 2050 אחד מכל חמישה אזרחים באיחוד יהיה מוסלמי. זו לא גזענות לומר זאת, אלא עובדה שיש לה השלכות.

מרקוס דאו, סופר שחור ולא צעיר, הצדיק בשידור טלוויזיה את האלימות שהתפרצה בעקבות הריגת הצעיר הבריטי ביום חמישי. "זה קורה גם בסוריה, וזהו רגע היסטורי", אמר.

האומנם אפשר להשוות בין סוריה לבריטניה? ברור שלא. אבל דיבורים כאלו, שנשמעו לפני ארבעה ימים בטוטנהאם, כבר התפשטו לשאר הערים בממלכה. צריך לזכור שהמהומות לא באמת החלו בטוטנהאם אלא בפרבר של פאריס ב-2005, אבל אז עדיין היה אסור להתבונן למציאות בפנים ובעיקר לנקוב בסיבות האמיתיות לבעיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו