התובענה המשמעתית שהוגשה נגד סגן מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים שיבא, ד"ר ליאוניד סטרניק מעלה שורה של אישומים משמעתיים חמורים שמגלמים לפי כתב התובענה דפוס התנהגות שיטתי. מדובר על דיווח ימי עבודה בבית החולים הציבורי שתמורתם הוא מקבל, כעובד משרד הבריאות, שכר ממדינת ישראל, וזאת כשבחלק מהזמן שהוא דיווח על עבודתו בבית החולים - הוא היה עסוק בביצוע עשרות ניתוחים פרטיים בבית החולים אסותא או בנסיעות לחו"ל. עכשיו בוודאי יצקצקו בלשונם חלק מבכירי ההסתדרות הרפואית ויאמרו שהאישומים המשמעתיים נגד מנתח הלב הבכיר הם כמובן חמורים, אבל הם גם ימהרו להגיד שזה רק מקרה חריג ויוצא דופן. אך לא כך הוא הדבר, והגיעה העת לומר זאת בקול גדול: בבתי החולים הציבוריים יש הפקרות בנושא נוכחות הרופאים הבכירים, וככל שמטפסים בסולם הדרגות המצב הוא חמור יותר וההפקרות לעיתים חוגגת. נכון שיש רופאים רבים מאוד, חלקם מנהלי מחלקות ותיקים מוערכים ומבוקשים, שהם גם מסורים מאוד ונאמנים למטופליהם. לצד אלה יש גם תופעה רחבה מאוד שהפכה כבר לשיטה: רבים מהרופאים הבכירים, ובראשם מנהלי מחלקות, עוזבים את בתי החולים באמצע יום העבודה שעליו הם מקבלים שכר מלא, לטובת עבודה נוספת בבתי חולים פרטיים או בקופות החולים. יש גם נורמה שגורה אצל רופאים רבים להעביר דיווח כוזב על עבודתם בבית החולים. השאלה שעולה מנורמות בלתי ראויות אלה אינה רק מוסרית, חינוכית או כספית. הבעיה העיקרית היא ההשפעה המצטברת הקשה שיש לנוכחות החסרה (המלווה לרוב בדיווחי כזב) של הרופאים הבכירים במחלקות בתי החולים על איכות הטיפול הרפואי וזמינותו שמקבלים אזרחי ישראל בבתי החולים הציבוריים בארץ. אז מה הפתרון? התשובה היחידה לצמצום התופעה היא הנהגת חובת שעון נוכחות לרופאים שבו ידווחו מדי יום על עבודתם, כפי שדורשים בימים אלה משרדי האוצר והבריאות במו"מ עם הרופאים. במקביל חייבים כמובן גם לדאוג לשכר הולם ומלא לכל השעות הנוספות של הרופאים מעבר לשעות העבודה שהם מחויבים להן. ללא הנהגת שעון נוכחות תמשיך ההפקרות בבתי החולים הציבוריים בארץ.
