לא משאירים פצועים בשטח

משאלי דעת קהל שונים שנעשים במסגרת הניסיון ליצור דה־לגיטימציה לישראל, מראים כי יש ציבורים שלמים בעולם המערבי הסבורים כי בחברה הישראלית אין חמלה, וכי היא חברה וולגרית וחסרת אנושיות. ואולם במבחן התוצאה ולאור אינספור מקרי בוחן היסטוריים עולה כי אנחנו מדינה יוצאת דופן, שבה האתוס של הצלת חיי אדם ועזרה לזולת הוא לא רק אתוס מכונן, כי אם גם מחייב.

די אם נציין את הסיוע הקריטי שלנו ברעידות האדמה ביוון ובטורקיה, בהאיטי, באל־סלבדור ובמקומות רבים על פני הגלובוס. יותר מכך, בשנים האחרונות מתרבות הטענות שלפיהן החברה הישראלית איבדה את הסולידריות החברתית שלה ואת הערבות ההדדית. גם את הטענה הגורפת הזאת אפשר להפריך בנקל, שכן מבט על התרומות הרבות לאלו שצריכים אותן ועל היוזמות הוולונטריות שנועדו לסייע לנזקקים בתחומים שונים של אנשים טובים באמצע הדרך, ממחיש כי החברה הישראלית היא ללא ספק מיוחדת.

והנה, בעיצומו של החג שוב הוכיח את עצמו הישראלי המיוחד. מייד עם היוודע האסון שנגרם כתוצאה ממפולת השלגים בצפון נפאל, כשהתבררה הסכנה לחייהם של ישראלים רבים, החלה התארגנות אנושית מרגשת של ישראלים עבור ישראלים, הן בארץ והן בחו"ל. הדבר מגלה את הצד הישראלי הנדיר גם, ואולי בעיקר, בשעת חירום.

נתחיל מבראשית: כבר עם התרחשות האסון נשמעה זעקתם של ישראלים במקום באמצעות בקשה לעזרה, שהעבירו דרך נפאלים אל ישראלים אחרים שהיו רחוקים מהאירוע ובמקום מבטחים. אלו פנו לשגרירות ישראל בקטמנדו ומכאן החל הליך הסיוע שהציל את חייהם של כה רבים. וכמו במקרים קודמים שכאלו, נכנס לפעולה מרכז המצב של משרד החוץ הישראלי, אותו מרכז שפועל לעזרת ישראלים כבר שנים - בשיגרה ובחירום, ושבמקרה הנוכחי עשה מאמץ אדיר לאתר כל פצוע ולסייע למשפחות כאן בארץ. אל אלו נוספה משלחת רפואית בראשות ראש אגף הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם, פרופ' אבי ריבקינד. ריבקינד כבר מתורגל בהצלת חיי אדם בשעת חירום - הוא עשה זאת אינספור פעמים, כשטיפל בפצועי פיגועים שבוצעו על ידי טרוריסטים פלשתינים נגד חפים מפשע. אליו הצטרף ד"ר יוליוס גלנדר ומנהל אגף הרפואה של מגן דוד אדום ד"ר רפי סטרוגו והפרמדיק אסי דבילנסקי. הישראלים יעשו מאמץ אדיר לאתר נעדרים נוספים בזמן שבארץ מתפללים בבתי הכנסת לשלומם, וכולם יטוסו בסופו של דבר בחזרה ארצה ויטופלו כאן.

הפעילות הישראלית בנפאל, כמו במקרים קודמים, מוכיחה כי לא רק שקיימת בינינו ערבות הדדית, אלא שאף פיתחנו מנגנונים שמסייעים ליישם אותה באפקטיביות ושאנחנו תמיד יודעים שיש אל מי לפנות. אין הדבר מובן מאליו במדינות אחרות, ובוודאי בחברות אחרות.

בשנים האחרונות אנו חווים עוד ועוד מקרים, שבהם ישראלים נהרגים או נפצעים במהלך טיול בחו"ל. הדבר מחייב את כל הנוסעים לזהירות יתר כי החיים הם הדבר היקר לנו ביותר. מה שבטוח - כולנו יודעים שישראל לא משאירה פצועים בשטח, והקלישאה תמיד נכונה - כל ישראל ערבים זה לזה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!