עדיף "צדק חברתי" על "לחם עבודה" | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עדיף "צדק חברתי" על "לחם עבודה"

, עודכן
0

במשך 16 שנה הייתי עיתונאי ישראלי בפאריס. ראיתי שם הפגנות בלי סוף. חלקן אלימות. אפילו אלימות מאוד. שמרנות האיגודים המקצועיים בצרפת מנעה מהממשלות המתחלפות לקיים את הרפורמות שביקשו. זה לא היה פשוט. בסופה של הפגנה לא היה ברור מי באמת הרוויח: האזרח או המדינה. כי הלוא השניים מחוברים זה לזה. צרפת עם מסורת של הפגנות חברתיות ראתה פתאום הפגנות מסוג חדש: לא עוד המון שרוצה לשנות את פני החברה כמו ב-68' אלא המון המבקש לשמר את הקיים.

הרושם שלי הוא שאתמול ראינו היסטוריה. לא היסטריה. לא ראינו עשרות אלפים ברחבי המדינה, אזרחים יקרים ותורמים, המבקשים לשנות את המדינה - אלא לשמר את מה שהמעמד הבינוני התורם זכאי לו. בואו ונהיה כנים: עשירים ועניים תמיד היו ויהיו, בכל חברה, ובכל מדינה, ובכל תקופה של ההיסטוריה. אבל מדינה המבקשת לשמור על תדמית המצליחנות שלה בין חברותיה בקהילייה הבינלאומית אינה יכולה לוותר על המשענת שלה, שהיא מעמד הביניים. המאפיין של חברה בריאה הוא חוסנו של אותו מעמד אליו רובנו משתייכים. אנחנו לא רוצים להיות כמו אותם שכנים שלנו הנהנים רק משני מעמדות, דבר שהוביל ל"אביב עמים ערבי". אומנם הצטרפנו אתמול באופן רשמי לשנת 2011 המטורפת בעולם, אבל בלי אלימות (פה זה לא תחריר) - דבר המוכיח את חוסנה, יופייה ומצב בריאותה (עדיין) של החברה הדמוקרטית שלנו.

ממשלת ישראל מתפארת בנתונים מרשימים של הכלכלה שלה. בצדק. הפגנת הענק ההיסטורית אתמול רומזת כי אולי העם מוותר על תעודה כלכלית מפוארת על חשבון כיסו. מדינה זה דבר חשוב. אזרח לא פחות.

יש להבין, יוון היתה מדינת רווחה למופת. היא הגיעה לפשיטת רגל. גם אירלנד, איטליה וספרד במצב קשה. שלא לדבר על החוב האמריקני המפחיד. אלה לא ימים פשוטים. השינוי צריך להיעשות, אבל באחריות רבה תוך התבוננות לצדדים. לא רוצה להיות מעמד ביניים הנשאב מטה, אבל גם לא רוצה להיות מעמד בינוני בצניחה חופשית.

שלום וביטחון ללא צדק חברתי, שקול לצדק חברתי ללא שלום וביטחון. אנחנו רוצים את הכול. ומגיע לנו לשאוף לכך. אבל בינינו, עדיף כמובן לענות על הדרישה של "צדק חברתי" מאשר "לחם עבודה". עדיף לא לגמור את חודש (מסורת ישראלית רבת שנים) מאשר לא להתחיל אותו בכלל. גם אם במחשבה שנייה עדיף לא את זה ולא את זה.

בעבר היתה ממשלה שכינתה באופן מזוויע את המפגינים כ"לא נחמדים". לא כך המקרה הפעם: מהתמונות עולה כי המפגינים הם "אני ואתה" מול מדינה שגם היא "אני ואתה". יש לשמור על הכיס שלנו, אבל יש גם לשמור עליה. למעננו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר